מצטערת לקרוא על האובדן שלכם.
התחושה שלך היא נורמאלית ונכונה לחוויה המאוד קשה שלך.
את איבדת הריון יקר.ועשית נכון שהחלטת לחלוק ולשתף במקרה שלך.
ברגע קשה זה תנסי לשאוב כוחות ואופטימיות מהאנשים שאוהבים אותך ונכונים לעטוף אותך כמו הילדון הקסום שלך שיכול לתת לך המון אור ואהבה וכוח במקום הזה.
הוא לא במקום, אבל הוא שם כדי להראות לך שמחה ואושר.

לגבי האנשים? אני נתקלת בכל כך הרבה נשים שעסוקות בדאגה של איך הם הולכות להתמודד עם הסביבה?המשפחה?בעבודה וכד'.
יקירתי!! החיים הם שלך. את מכתיבה את הקצב. את אחראית עליהם. הם לא אלה שישיגו את המטרה שלך, הם רק עוברים והולכים.... ואת? נשארת עם השאלות והאמירות שלהם. תחשבי איפה את רוצה למקד את האנרגיות שלך?

לגוף ולנשמה לוקח זמן לעבד את האובדן ולכן אפשרי לעצמך את הזמן ואת המקום. אל תתעלי מעל עצמך ואל תסגרי את החרדה והפחד עמוק בפנים כי הם לא נעלמים הם רק מחלחלים .

שולחת לך חיבוקים והמון אור ואהבה,

בהצלחה לך ולבן זוגך

לפעמים קשה להאמין בתמיכה מכיוון בלתי צפוי והנה בכמה מילים יפות ועדינות איני יודעת איך אבל ממש הרגעת אותי-קצת, כי אני אדם כזה שקשה להרגיע...לצערי- ואני מודה לך על כך. אני רוצה לציין כי ראיתי מספר סרטים לאחרונה והם עזרו לי גם. סיפור של נשים אחרות, כולן חזקות וכולן מתמודדות עם משהו. קשה לי לקבל תמיכה מהסובבים אותי. ילדוני הקטן הוא היחידי שדרכו פתוחה אלי. בן זוגי לא עוסק באובדן לפחות מולי כלל וכלל ואני...ממשיכה הלאה. עבודה, חגים ואורוחות, פגישות ועוד. מעט אופטימיות נכנסה בי ואני ממליצה גם על סוג של אסקפיזם בזמן שכזה, אסקפיזם במידה הנכונה והמתונה.
נעמי, תודה. אני פעם ראשונה ברשת באיזה שהוא פורום וממש נתת לי סיבה טובה להמשיך.

האופטימיות והמחשבה על התמונה הסופית שאת רוצה לראות בחיים שלך תיצור ותביא את ההצלחה.
בן זוגך בהחלט חווה את האובדן אך בדרך המאוד סגורה והמופנת שלו. כדרך כל הגברים, חבל שהם מתעקשים לסגור את הכאב בתוכם הלוואי והם היו פתוחים לרעיונות חדשים, כמו תמיכה .

שתפי אותו ותחשפי אותו לתמיכה שאת מקבלת ומפיקה מכל מקום שאליו את נקראת.

את מוזמנת לכתוב ולשאול בכל זמן שתמצאי לנכון. מאיזה איזור את בארץ?

יום מבורך וחג שמח,