צור קשר פורומים חנות אינדקס פוסטפרטום הצילו צירים מאמרים חדשים ראשי
פורום טיפול משפחתי
מנהל/ת הפורום: עו"ס MSW זהר טל לינדר
  יחסי אחיםענת 11:51 21/12/2008
שלום זהר,
רציתי לשתף אותך במחשבות שיש לי. אני יודעת שאין "פיתרון" לעניין ומדובר במצב טבעי ונורמלי אבל בכ"ז אשמח לשמוע את דעתך ואולי תאירי בפניי צדדים נוספים שלא חשבתי עליהם...

יש לי 3 ילדים (9,7,3.5).
מאוד חשובה לי הלכידות המשפחתית ואני שמה דגש על בניית חוויות משפחתיות בצד התפתחות חברתית של כל אחד מהילדים.
2 הילדים הגדולים קשורים מאוד אחד לשני (האמת, מאז ומתמיד).
כמו בכל בית יש גם מריבות לפעמים וגם מתיחות ביחסים בין האחים אבל באופן כללי אני יכולה להגיד שיש בינהם קשר מאוד עמוק, משהו שהוא רק שלהם (ואפילו לנו ההורים אין כניסה אליו...).
לעומת זאת, האח הקטן אין לו"כניסה" אמתית לעולם שלהם.
הוא תמיד משתרך מאחור, לפעמים נותנים לו להשתתף אבל ברוב הפעמים הוא נשאר בצד.
לי יש הרגשה שהם לא ממש מרגישים אליו קרבה "אחית". הוא סתם ילד קטן שנמצא בבית.
הבכור מתנהג אליו בד"כ בסבלנות ומנסה לחקות התנהגות שהוא רואה אצלי (נשיקות והתחשבות), האמצעי לעומת זאת אפילו לא מנסה, הוא יורד על הצעיר די הרבה ומרגיש אליו רגשות קנאה.

אני מקבלת באהבה והבנה את כל הדינמיקה הזו, לפעמים נותנת להם לבד למצוא את מקומם בשלישיה ולפעמים מנסה בצורה עקיפה להוריד קצת מתח וליצור משהו חדש (מדגישה שאני לא מתערבת להם ברגשות או מכריחה אותם לעשות דברים).
ובכל זאת קשה לי שלא להרגיש מדי פעם שלבי נחמץ על הצעיר שבצד, שאף פעם הוא לא באמת בתוך החוויה הזו של אחים אוהבים ושותפים למעמד, כואב לי על הדחיות שהוא חווה ועל העובדה שלא באמת קיימת בבית שלישיית אחים אלא זוג אחים ועוד אח צעיר.
(אגב, הצעיר יודע יפה את מקומו. יודע גם להלחם כשצריך וגם לשחק לפי החוקים).
   הי ענתזהר טל לינדר 15:20 21/12/2008
קודם כל תודה על פנייתך ועל ה"סיפתח" שאת יוצרת בפנייה זו.
את מתארת מערכת יחסים בין השלושה (אגב אני יוצאת מנקודת הנחה שמדובר ב- 3 בנים, אם כי אני לא בטוחה, לא הזכרת) שלשניים ממנה, הבכור והשני, ישנה היסטוריית יחסים, טרם הצטרפות הקטן. הפרש הגילאים בינהם קטן יותר ולכן מאפשר להם כעת לחלוק נושאים משותפים, אולי גם חוויות של "קבוצת השווים" - החברים. שניהם תלמידי בי"ס ? ועוד. הקטן, מן הסתם גם אם הוא בוגר ומפותח, עדיין שייך לתכנים אחרים, מביא הביתה חברים קטנים בני גילו, ופחות "מעניין" קוגניטיבית כרגע, וזה בסדר. נשמע לי שבסה"כ הדינמיקה חיובית וגם השלישי יצורף בקרוב לחבורה.
יחד עם זאת אני מתרשמת שיש בך איזו הגנתיות יתר כלפיו, חמלה שאני לא יודעת מהו מקורה ונשאלת השאלה האם תוכלי "לשחרר" ולסמוך עליו, כמו גם עליהם שעם הזמן ישולב בקשר.?. לאו דווקא ממקום שיוויוני (שכן כל אח מביא למע' האחאים משהו יחודי לו ולקשר, ולאו דווקא משהו זהה). כמו שאמרת, בד"כ את לא מתערבת ונשמע לי שטוב שכך, אלא אם כן את עדה לאיזה עוול ממשי שנגרם לו.
2 שאלות נוספות: אחת מהו מקומך בין האחים במשפחתך המקורית ? ומה חושב על כל הסוגיה בן זוגך, האם גם הוא מוטרד ?
מעבר לנקיטת עמדה כזו או אחרת בסיטואציות ספציפיות שנוצרות הייתי מציעה לך ולבן הזוג לשחק משחקים משפחתיים כל המשפחה ביחד. האם בן ה- 3.5 יכול להיות פרטנר למשחקים שכאלה ? כדוגמת סולמות וחבלים, דומינו וכו'.. אז גם בנייך ישחקו איתו בפועל וגם ילמדו ממודל השיתוף המשפחתי.
אשמח לחשוב איתך עוד על הנושא, ואשמח גם אם תעדכני בהתפתחויות.
   זהרענת 10:38 22/12/2008
המון תודה על פנייתך המושקעת ועל המחשבה.
בכוונה לא הכנסתי את עניין המין של הילדים כי חשוב לי לתת כמה שפחות פרטים מזהים. האם זה עקרוני להבנת הדינמיקה?

והנה תשובות לכמה מהשאלות ששאלת:
אני בכורה וכך גם בן זוגי.
לא הייתי מגדירה את תחושותיי כ"מוטרדת" כי ברור לי מלכתחילה שיחסים בין אחים יש בהם תמיד רבדים, וחלק מהרבדים הם רגשות של קנאה תחרותיות ותוקפנות.
אבל כשאני מסתכלת מהצד ורואה את הניסיונות שלו להיות חלק מה"ברית" בינהם בכל זאת עצוב לי קצת. גם בן זוגי שותף לתחושותיי.

כמו שכתבתי לך בשאלתי המקורית אני משקיעה הרבה תשומת לב ומחשבה על טיפוח התא המשפחתי (אולי בגלל זה מלכתחילה מפריעה לי הדחיה שלו ע"י אחיו) ולכן אנחנו מבלים כמשפחה ומשחקים כמשפחה ומבלים כמשפחה.
אני גם סומכת על הצעיר ורואה שכילד שלישי במשפחה יש לו מיומנויות מפותחות יותר משהיו לאחיו מבחינה חברתית, הוא גם מקבל כמובן מאליו את העובדה שאחיו הגדולים ממנו יש להם דברים שהוא לא חלק מהם. אני בעצמי מאמינה שזה בסדר שכל אחד יש לו את המקום שלו בקבוצה וילד קטן מסתכל על הגדולים ולומד מהם ועובר תהליך ומבין שיש לו דרך לעבור.
תמיד אני אומרת שזה בסדר שילדים עוברים אתגרים ועימותים וכל מיני סוגי רגשות והתנהגויות בבית בתוך סוג של "חממה" וזה אימון מצויין למה שקורה בחוץ. אבל...

פשוט בתור אמא, אני תוהה מה זה לגדול במקום שבו אתה מרגיש "אופציה ב'"?
אני תוהה אם הוא יגדל בתחושה שבתוך המשפחה שלו האחים שלו רואים בו מישהו פחות.
ואני תוהה אם דינאמיקה כזו שהיא מאוד ברורה יכולה לקבל כיוון אחר עם הזמן.

תודה.
   לענת זהר טל לינדר 17:18 22/12/2008
קודם כל אשרי ילדייך וטוב להם שיש להם אמא אכפתית כל כך.
ולענייננו, אני מבינה את הכאב בלראות את הדברים מהצד ולא להיות מסוגלת לשנות באופן מהותי את הדינמיקה כרגע. כמו בסיפורך יש בהורות,(ואני מעיזה לומר באימהות - רובנו מושקעות ריגשית יותר מהגברים) רגעים רבים בהם אנחנו "עומדים מהצד" וחווים את ילדנו מתוסכלים, כאובים ומרגישים חסרי אונים למולם. יחד עם זאת כמו שאמרת זו הכנה נהדרת לחיים האמיתיים שמן הסתם הרבה יותר אכזריים בחוץ.
דינמיקה של משפחה נבנית בין השאר ב"שיח המשפחתי" - בדיבורים על נושאים שונים, אולי כרגע ילדייך צעירים מדי אך כבר מפנימים ערכים של שיתוף, הדדיות, אכפתיות, "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" ועוד (גם אם זה עוד לא ניכר בהתנהגותם), שהם ערכים שאני מתרשמת שמנחים אותך ואת בעלך... גם ההתנהגות שלכם משמעותית נצפית ומהווה מודל לחיקוי. אני מניחה מדברייך שכל אלה מדוברים אצלכם בבית.
"פירות עמלנו" החינוכיים נקטפים לעיתים שנים רבות לאחר "זריעת הזרע". היי סבלנית
חג שמח
   טוב, יש לי כמה דקותנורית גת 07:04 23/12/2008
הקטנה מול הטלויזיה, הגדול ישן אצל סבתא והאמצעי- עוד ישן.
שקט בבית! (לא לעוד הרבה זמן)
עברו עלינו הרבה דברים מסוף ההריון עם מאי ומאז בעצם כל הבעיות התעצמו.
לקראת סוף ההריון, תום שבר את הירך והיה עם גבס עד מתחת לחזה (אני לא זוכרת אם סיפרתי לך), עוד לפני שהורידו את הגבס- מאי נולדה והיתה איתי בבית שנה וחצי- עד לפני חודשיים.
לניבי יש הרבה בעיות ופסיכיאטרית המליצה על קונצרטה. הוא עוד לא בן 6, אז זה מצריך עבודת ניירת וכולם בינתיים סובלים (במיוחד הוא).
יכול להיות שהחס של תום אליו קשור לקשיים שלו. הם יכולים להיות החבריםהכי טובים בעולם, אבל זה קורה בדר"כ רק כשהם בחוץ (מחבלים במשהו).
כשאנחנו בבית- הוא כל הזמן מרביץ לו- חזק (ראית- הוא לא ילד קטן). לפעמים הוא מרביץ לו ככה, שאני מרגישה שהוא יכול להרוג אותו. הוא נכנס לטירוף. ברוב המקרים- אני מתערבת, אבל מה אני אמורה לעשות עם תום שיבין.
הוא מעולם לא היה ילד אלים ותמיד הוא היה זה שהרביצו לו, חוץ מהיחס שלו לניבי- רק לו הוא מרביץ.
עצות יתקבלו בברכה
וחיבוק ונשיקה...
   אני רואה שכתבתי את התגובה לא במקום- לא נורא.נורית גת 07:05 23/12/2008
   לנורית זהר טל לינדר 13:33 23/12/2008
תודה על הפתיחות, לאנשים רבים לא קל לשתף בקשיים של ילדיהם, מרגישים אשמים וכו'...
כמה שאלות להבהרה:
תזכירי לי מה הגילאים של תום וניבי, ספרי מעט מה את עושה היום, על פני אלו משימות את ובן זוגך "מתפזרים", על מנת שתהיה לי ראייה קצת יותר מערכתית, עם איזה/כמה אנרגיות את מגיעה הביתה בסוף היום...
נושא אחר: מהו הנסיון הטיפולי שצברתם עם ניבי, לפני ההמלצה על קונצרטה, האם עבר אבחונים כלשהם, טיפול מסוג כלשהו, נסי למקד כמה שיותר את הבעיות, מה קורה ? מתי ? מה מוביל לדינמיקה המתפתחת בין השניים, והאם תום וניבי כל אחד בנפרד מצליחים לקבל מכם ההורים, בתוך סדר היום התובעני, מספיק תשומת לב חיובית כך שלא יהיו זקוקים לפרובוקציות שליליות של ללכת מכות עד כדי כמעט להרוג אחד את השני כפי שהזכרת...
אני יודעת שאת זקוקה למענה, אך תשובות שלך לשאלות שלי, יעזרו לי למקד את ההתייחסות.
מחכה לך...
חג שמח
זהר
   מחשבות ועדכוןענת 11:55 24/12/2008
קודם כל, רוצה להודות לך על תגובתך את כל כך רכה ותומכת ועושה הרגשה טובה.

רוצה להגיד ששמתי לב שתשומת לב למצבים לפעמים מספיקה כדי לעשות שינוי.
אתמול כולם היו בבית (גם, חופש) בלי אפשרות לצאת החוצה.
החלטתי לנסות למתוח את החבל קצת יותר ולנסות לתת להם למצוא אחד את הגבולות של השני גם אם זה יהיה תלוי בקצת יותר בכי וכעס בפעמים הראשונות.
ואכן הם שיחקו שלושתם (במיוחד האמצעי והצעיר, שם רוב המתח) משחק מאוד פיזי, מאוד בודק גבולות ומוציא רגשות, לחץ הופעל (פיזי ורגשי) ואני הייתי צריכה הרבה כוח כדי לתת להם לשחק את המשחק הזה בלי להתערב במה שקרה שם (הרגשתי שמשהו קורה) ולסמוך עליהם.
זה היה מדהים לראות עד כמה בתוך כל הסערה הם פשוט נמשכים אחד לשני כמו מגנט. איך בתוך כל בדיקת הגבולות הם מודעים כל כך אחד לשני. צחוק ובכי התערבבו להם והמון ברק בעיניים.

היה יום לא פשוט גם להם וגם לי אבל אני חושבת שזה היה מרגש מאוד.
אני חושבת שהידיעה אחרי שענית לי שזה תהליך שיכול להמשך שנים, היא זו שאיפשרה לי לתת קצת יותר מרחב שקט לכל העניין.
תודה כבר אמרתי?...
   הי ענתזהר טל לינדר 13:13 24/12/2008
תודה על תגובתך ועל המילים החמות.
שימי לב כי גם בהודעה האחרת של נורית יש התייחסות רבה ליחסי האחים בנוסף לקשיים האובייקטיביים של ילד מסויים בתוך המשפחה. תמיד ה"דשא של השכן נראה ירוק יותר" אך יחסי אחים הם לנצח דבר מורכב.
אני תמיד ממליצה להשתדל ולא להתערב, וגם עם ילדי שלי אני דוגלת ביני לבין עצמי באי התערבות (אלא אם כן מעורב דם !) וזאת בשל העובדה שהמון פעמים אנחנו לא ערים לכלל ההתרחשויות ורואים את ה"גדול" מתנכר לקטן, ולא יודעים עד כמה הקטן הפעיל עליו מניפולציות, הקניט אותו, לקח לו משחק וכו'... הקטנה האישית שלי יודעת להיות מכשפה גדולה, ולא נעים להודות אבל לפעמים הפליקים שהיא מקבלת מאחיה בהחלט מגיעים לה...
ובנוסף, משהו שחשוב להדגיש: אנחנו יותר מדי פעמים משמשים בהורות כ"קהל" ל"הצגות" שלהם. אני סוברת שאין "הצגה" בלי "קהל" ולכן אם לא תשמשי כזו, ואם לא תקחי תפקיד בכל פעם - לפשר בין הצדדים, ה"הצגות" תפחתנה מאליהן.
אשמח להיות כאן בשבילך גם בהמשך...
המשך חג שמח
   היענת 13:55 24/12/2008
טוב, אז היום הדחיות נמשכו כמובן, אי אפשר שכל הזמן יהיה בסדר (-:
מסכימה עם כל מה שכתבת ומנסה תמיד לזכור את זה.

היה נעים ואשמח לעדכן בהמשך.




שיווק באינטרנט   ניוזלטר דיוור אלקטרוני   בניית אתרים   תקנון ותנאי שימוש © כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה  יצירת קשר   מנשא לתינוק   מצאי דולה   מי אנחנו