אני בת 29 ובעלי בן 30.אני באה מבית עם שאחפות,מטרות,לימודים,נשים קרייריסטיות ואני בחורה אינטיליגנטית עם ידע כללי רב(זה לא מתוך התנשאות זה קשור לנושא).
בעלי בא מבית שהשאיפות והמטרות העיקריות הם בית ,אישה,ילדים,בית עבודה ולהנות מנופשים ומפגשים עם חברים.הוא בחור לא אינטיליגנטי בכלל ,עם 9 שנות לימוד וללא ידע בסיסי אבל ממש בסיסי.לזכותו אני אומר שאין אדם עם לב רחב יותר ממנו וכל שהוא רצה זה לעשות אותי מאושרת גם אם זה על חשבונו,פשוט הייתי מלכה והיה לי הכל. אני רוצה לציין שאנחנו זוג מגיל 20 וקצת ונשואים 3 שנים ,עם טיפולי פוריות של שנתיים באמצע(מה שמקשה על ההחלטה).
לפני כשבועיים החלטתי לעזוב את הבית ולחזור לבית הוריי וזאת בגלל שהרגתי שאני לא נמצאת במקום שבו אני רוצה להיות,אני חושבת שבגלל הסביבה שהייתי בא לא סיימתי את לימודיי ולא פיתחתי את עצמי כמו שרציתי כי נשאבתי לתוך סגנון החיים שלהם.דבר חשוב יותר הוא שאני לא חושבת שכל אדם צריך להיות עם תואר אבל בהחלט צריך להיות ידע בסיסי ואני מרגשיה שבעתיד כאשר האהבה תעבור פשוט ישעמם לי איתו כי אין לנו על מה לדבר חוץ מחיי היומיום.אני לא מאשימה אותו כי זה מי שהוא. הוא לקח מאוד קשה את הפרידה והוא מתחנן שנלך לטיפול ושהוא ישנה והישתנה אבל אני לא חושבת שזה משהו שיכול להישתנות.
אני מפחדת שאני ממהרת לפרק גם כי החיים שאני שואפת אליהם בראש קוסמים לי וגם כי אני מפחדת שעוד מספר שנים אם רק אני אתפתח אני אכיר בסביבתי בחורים שיותר דומים לי ואני לא רוצה למצוא את עצמי מנהלת רומן.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב, עזרההההההההההההה