טוב אז הסיפור שלי הוא כזה..
יום ראשון אחד בסוף חודש שמיני(שבוע 35)הרגשתי התקבצויות בבטן למטה ולא חשדתי כי אמרו לי שבתחילת תשיעי יש התקבצויות וזה מרגיש כמו כאבי מחזור אבל בגלל שאני לי כאבי מחזור לא ידעתי איך אני אמורה להרגיש..
לכן כאשר הלכתי ביום למחרת לבדיקה שגרתית אצל הרופא שלי אמרתי לו שיש לי התקבצויות והוא אמר:"טוב בואי נראה מה קורה שם" והוא עשה בדיקה ידנית ופתאום הוא אומר בהחלטיות:"את אם מחיקה מלאה ופתיחה של ארבע"..אני בשוק, לא מבינה מה קורה, "מה אני אמורה לעשות?" הרופא:"תוך שלוש שעות את בבית חולים!!!" לא ידענו מה לעשות כי עדין לא הרגשתי צירים ופחדנו שנחכה הרבה זמן או שישלחו אותנו הביתה.לכן דיברנו אם מי שהעבירה לנו את הקורס הכנה שהיא גם מילדת והיא אמרה שבגלל שהתינוק פג לא לשחק אם זה, ואני מתחילה לבכות כי לא התכוננתי, זה נפל עלי בלי הכנה נכונה(אפילו לא סיימנו את הקורס הכנה).
טוב אנחנו מגיעים לבית החולים ושם הפתיחה שלי כבר 5 וחצי והכניסו אותי לחדר לידה אבל אמרו לי לא לעשות כלום אולי התינוק יוותר ויחזור אחורה..
ולאחר זמן מה המיילדת(האדירה שלי) בדקה אותי ואמרה טוב הבת שלך ממהרת לצאת את כבר בפתיחה 6 אז אני בוקעת לך את המים ויאלה את יולדת..
היא בקעה לי את המים אז התחילו לי צירים שלא ידעתי מאיפה הם באו(חשוב לציין שעד שלב זה לא הרגשתי צירים)התפתלתי ורעדתי ומילדת הביאה לי גז צחוק(לא רציתי אפידורל כי פחדתי מוות מהזריקה גם ככה אני רגישה לזריקות), הגז עזר טיפה להכהות את הכאב..לאחר כמה זמן מילדת בודקת אותי ואומרת קדימה צירך לדחוף, דחפתי ונתתי את כל כולי הדחיפות כאבו יותר מאשר הלידה והצירים ותוך כדי הדחיפות אני רואה שחר הלידה לובש פנים אחרות ונכנס לפעולה, פתאום הגיעה עוד אחות והם היתלבשו בחלוקים והביעו כל מיני מחשירים ואני נלחצתי ולאחר כמה דקות יצאה ביתי לאור העולם כחולה ורטובה וישר שמו אותה עלי, אני ובעלי מסתכלים אחד על השני ואומרים בלב מה זה מה שיצא? אחרי כל הדחיפו? כחולה? ואז לקחו לי אותה ישר לפגיה ואותי למחלקה וישנתי במזדרון כי לא היה מקום ורק ו17:00 בערך ראיתי אותה..וישר התאהבתי.