אם מדובר בילדים גדולים הרבה יותר מהילד שלך (כלומר: שהיכולות שלהם בכל התחומים אינן מאפשרות לילד שלך לנסות ולמצוא את מקומו( - כדאי שיהיה ליווי שלך.
ליווי איננו דווקא התערבות. נוכחותך (גם הפאסיבית) היא חיזוק עבור הילד שלך, ידיעה שיש לו למי לפנות במידת הצורך - וכמובן שמירה על שלומו (שלא יידחף על ידי הגדולים ממנו, ייפול מהמגלשה וכו' ).
בחלק מהמקרים נכון לא לעזור ולתת לילדון לנסות ולהתמודד לבד. עצם הניסיון להתמודד הוא עניין חשוב. אם הצליח - מצויין. אם ניסה שוב ושוב - למד משהו על התמדה ועקשנות ומוטיבציה. אם נכשל - למד משהו על התחושה של הכישלון ואיך אפשר לשרוד אותה ולא להרגיש לא שווה, ועוד ועוד.
בעצם הסיטואציה שבה את בוחרת להיות נוכחת ברקע, זמינה עבורו שלעת צרה "אמיתית" אבל מאפשרת לילד להתמודד בכוחות עצמו בלי להזדעק ולעזור לו - את אומרת לילד שלך כמה דברים (בלי לומר אותם מילולית דווקא): "אני מאמינה בכוחות שלך, מותר לנסות, לא מוכרחים להצליח, בחיים יש הצלחות ויש גם אי הצלחות, ניסיונות סרק, כישלונות - והכל בסדר. אתה בסדר בכל המצבים ואתה אמור ללמוד להתמודד עם כל המצבים, כי ככה זה בחיים: פעם ככה ופעם כהה - ואתה בעיני תמיד אהוב ומוערך."
כלומר: קודם כל תשקלי ותעריכי אם הוא יכול להתמודד עם הסיטואציה (כולל כישלון!) בלי עזרתך. אם החלטתך בכל זאת שיש צורך בעזרה - עזרי לו. יש מצבים שעזרת ההורה / המבוגר / הדמות המשמעותית חשובה מאד.
אני לא ממליצה על הפקרת הילד - אלא על מתן אימון בכוחותיו.

ובקשר לשאלה למי להעיר, במקרה והחלטת להתערב:
התשובה תלוית הקשרים רבים: מי הילד שמפריע לו או נמצא אתו בקונפליקט, מה את יודעת עליו (בדרך כלל, אם מדובר במפגשי גינה - מעט מאד, למרות שנדמה לך שאת יודעת הרבה!).העניין בעיקרו הוא עזרה בתיווך.
את יכולה להציע לילד שלך פתרון ובאופן כזה לכלול בו גם את הילד האחר. את יכולה להציב שאלה לשני הילדים ולהעביר את האחריות אליהם (למשל: אולי יש דרך להסתדר ביחד? מה דעתכם לחלוק את ה...?)
את שואלת לגבי "הערה" (תוכחה / הטפת מוסר / הצבת גבולות...) לילד השני (הזולת, שאותו את מגדירה "חוצפן" - ואני מגדירה ילד שנמצא בקונפליקט עם הילד שלך, כפי שאני מקווה שגם הילד שלך נמצא או יימצא עם ילדים אחרים)- אני מציעה לא להעיר לילד אחר. הוא לא הילד שלך, את לא יודעת איך הוא יגיב, כמה ייבהל, כמה יינזק (אפילו אם תעשי זאת בצורה נעימה מבחינתך). סביר שבגינה, בגילאים אלה, יש לכל ילד מלווה מבוגר. פני אל המבוגר שלו ובקשי שיתווך או ש(במקרה הצורך)יעיר, ישים גבולות, יחנך....
אם מדובר בילד שהתנהגותו חוזרת על עצמה בצורה אלימה וכו' - פני אל המבוגר ובקשי שתחשבו ביחד איך אפשר לשתף פעולה כך ששני הילדים ייהנו(חשוב שתעשי זאת בצורה אמפטית!!!! מאד חשוב! אחרת תעוררי אנטגוניזם ולא תקבלי שיתוף פעולה): אולי תקבעו זמן מתקן לכל ילד (מדובר בתחלופה בסדר גודל של דקה או שתיים), אולי הילד הגדול יותר יוכל לעזור לנדנד בנדנדה את הבן שלך וכך להרגיש פעיל ויעיל גם בזמן שהוא אמור לחכות בתור.. וכו'.
אני מבינה את הצורך הטבעי שלך כאם להגן על ילדך ולפלס לו את הדרך ואת הצורך להרחיק ממנו מכשולים וילדים "חוצפנים", כהגדרתך. ובכל זאת: קחי כמה צעדים וירטואליים אחורנית ונסי לראות את הדברים בקנה מידה רחב יותר ובטווח זמן מתמשך. אל תפעלי רק על פי הדחף הרגעי.
וכל זה אמור אך ורק אם אין מדובר במצב מסוכן או מצב חירום כלשהוא - ואם אנחנו מדברים על ילד (הילד שלך) עם התפתחות תקינה וכו'.
אגב, אם מדובר בגן ילדים ובגננת (וזו כבר שאלה קצת אחרת) - הגננת תשתמש באסטרטגיות אחרות ותתארגן בצורה שונה. אבל זה כבר סרט אחר....

בהצלחה,
(שאלתך חשובה מאד ומעסיקה כמעט כל הורה, בוודאי הורה לילד ראשון!!)

דרורית אמיתי-דרור
מומחית לגיל הרך
יועצת להורים ולאנשי חינוך
0522322420

תודה רבה, עזרת לי מאוד

לא מוסן לי האתר הזה www.kavnet.co.il/

ניסיתי גם מכאן
אימון" target="_new">www.coach-u.co.il/">אימון זוגי

ייעוץ להורים:
www.parentscoach.co.il
הדרכת הורים