שלום גולי ומזל טוב לרגל הינוקא החדש,

טוב את עושה שאת מרבה לנוח ומתרכזת בתרגול של רצפת האגן - זה הדבר שנכון לעשותו 4 שבועות לאחר לידה. לגבי תנוחת התרגול: ראשית, הסבר קצר על טיבן של התנוחות השונות לתרגול:
אם נדרג את התנוחות מבחינת רמת הקושי לתרגול, הרי שהתנוחה הקלה ביותר היא עמידת ראש (משום שאז כח הכובד עוזר לרצפת האגן עם כיוון הכיווץ), אחריה בתור - תרגול במנח שכיבה, שאז, רצפת האגן אנכית ביחס לקרקע, ואז היא מתכווצת אך ללא ה"תוספת" של משקל איברי האגן והבטן מעליה. אחרונה היא העמידה בה רצפת האגן אופקית ביחס לרצפה ואז כשהיא מתכווצת עליה לעבוד כנגד כוח הכובד+משקל איברי הבטן שמונחים עליה. עד כאן "הדירוג היבש" של דרגות הקושי. אבל... למרות שלכאורה, יותר קשה לכווץ במנח של ישיבה או עמידה, לפעמים, דווקא משום שאיברי הבטן מונחים על רצפת האגן ונותנים התנגדות, יותר קל למתרגלת להרגיש את הכיווץ. סיבה נוספת לכך (לפחות לגבי ישיבה) - כאשר רצפת האגן מונחת על משטח (ריפוד הכיסא, לצורך העניין), אפשר להרגיש בשעת כיווץ את העלייה העדינה שלה וההתכנסות לתוך הגוף - כך שגם זה אמצעי עזר לזיהוי הכיווץ.

נחזור למקרה שלך... בהנחה שאת יוצרת כיווץ תקין ונכון (ולא "דוחפת החוצה") אין שום בעיה להתחיל בתרגול בשכיבה אם במנח זה יותר קל לך לתרגל, לכן - קבלי את ברכתי, עלי והצליחי!

לגבי עניין המשהו התקוע בשעת הליכה - עוד מוקדם מידי להסיק מסקנות, הכל עדיין "טרי וספוג הורמונים", אך דבר נכון לעשות יהיה להיות ערה לתחושות (זה את כבר) ובתום משכב הלידה להיבדק ע"י רופא ואולי אפילו לעשות שיקום אינטנסיבי יותר של רצפת האגן אצל פיזיותרפיסטית מומחית לכך.

בהצלחה, והעיקר שיהיו לילות שקטים ומלאי שינה טובה :-)),

סיון נבות

אני מעריכה מאוד את תשובתך. תודה.
ועוד שאלה בענין שמאוד מדאיג אותי. בריחת או דליפת שתן. בהריון לא סבלתי מהם כלל וכלל אולי רק בצחוק פרוע במיוחד. אני שולטת היטב בסוגרים.ככה לפחותאני מרגישה. אמנם שמתי לב שאחרי שאני מטילה שתן ומנגבת יש עוד טיפווף קטן שאני פשוט מגלה על האסלה ולא מרגישה בכלל שמטפטף. ממש קצת. או שזה דורש ממני להמשיך ללכת עם תחבושת כי אני שמה לב שמידי פעם יש טיפה קטנה של שתן.לא בריחה של משהו גדול הרבה יותר מזה.
מה דעתך?
תודה שוב מראש. גולי