שלום אלה,

קודם כל, לקחת נשימה עמוקה... כי:
א. את עדיין מניקה (ולא להבין ממני חלילה לא להניק), ובשל כך רקמות החיבור עדיין חלשות יותר בהשפעת נוכחות הפרוגסטרון וכשתסיימי, אמור לחול שיפור נוסף מעצם זה שרקמות החיבור תהינה פחות גמישות.
ב. את מתרגלת יחסית זמן קצר - וכדי לראות שיפור בצניחה אמורים לתרגל מספר חודשים - אמנם לכאורה היית אמורה לראות כבר שיפור מסויים (והכוונה היא להופעה של תחושת הצניחה בשעות מאוחרות יותר וכיוב'), אך לדעתי, בהשפעת הנוכחות ההורמונלית זה מורגש פחות.

מה לעשות?
קודם כל, בודאי שאין טעם לסבול, ואם העניין מציק, אפשר לנסות בשלב הראשון טמפון "ג'מבו" מהסוג שמגיע בלי מוליך (לדעתי טמפון הסופר של-או.בה עונה על הקריטריון, כי אני לא נתקלתי בגדול ממנו). אם עוזר - מה טוב. אם לא - לנסות להגיע אל אורוגינקולוג לצורך התאמת פסארי= אביזר גומי שיכול להגיע בכל מיני צורות שתפקידו לתמוך בצניחה.
- בכל מקרה אני לא חושבת שכדאי לקבל החלטות על ניתוח וכיוב' לפני שאת מסיימת להניק. (ושוב לא להבין חלילה שלא להניק, אלא להבין - לחכות בסבלנות)

לגבי הפיזיותרפיה - האם ניתן דגש בטיפול על עבודה נכונה של שריר הבטן הרוחבי? משום שאם לא למדת לעבוד נכון עם שרירי הבטן יחד עם רצפת האגן, יתכן שאת מבצעת לחץ מתוך הבטן למרות שלכאורה את מבצעת כיווץ נכון, ואז יוצא ביצוע של "פעולה והיפוכה". כדי "להרים צניחה" צריך לבצע גם עבודת בטן נכונה ולא רק רצפת אגן.

הרבה בריאות ושנה טובה,

סיון נבות,
מומחית בפיזיותרפיה לרצפת האגן
www.physiotherapy.co.il