שלום רב!
בבדיקה הראשונה בקופת חולים נעשה צילום.בצד אחד צולם ברוגע ואילו בצד השני כאב וגרם לתחושת הקאה.
בעקבות כך נשלחה לצילום פנורמי.חזרנו לרופאה לאחר מזפר חודשים ונאמר לנו שיש כשמונה חורים מתוכם אופציה לשני טיפולי שורש.
הילדה סרבה לשבת לטיפול בפעם הראשונה גם לא עלינוולא הסכימה לנסות לשים גז צחוק.במפגש השני לאחר שיחה עימה כן הסכימה לשבת לבד לשים גז צחוק ואף לפתוח פה לטיפול, אך לאחר כחצי שעה בה הגז לא השפיע והרופאה כבר איבדה סבלנות- לא נתנה לרופאה להתחיל טיפול(ניסתה עם משהו שנראה כמו קיסם ממתכת לניקוי+מכשיר עם רעש לנוזלים ומכשיר שואב).
בעקבות כך הפנו אותי מקופ"ח להרדמה מלאה בבית חולים.
כהכנה להרדמה נפגשתי עם רופא בביה"ח שדי פקד עליה ועלי להחזיקה פיזית על מנת לבצע בדיקה-כמובן נכנסה למתקפת בכי ולוללחץ מאוד גדול.
ניסיתי לגשת לרופא פרטי "לתקן" את הרושם הראשוני המלחיץ.הרופא היה נחמד וכן גם השיננית מרפאה עם ציורים לילדים ויחס סובלני.פגשית הכרות ולאחריה פגישה שבה רצה לעשות לה רק ניקוי כמו שיננית-סרבה בתוקף.
האם אין מוצא אחר חוץ מהרדמה מלאה???
אני חוששת שנסיון נוסף עם רופא רק יחצין את הפחד שלה.
נאמר לי שיש טיפול הכרוך בהדגשת אסרטיביות שגם אם הילד בוכה ומשתולל יש להנחותו שרק זו הדרך ואם לא אני לא אוכל להישאר איתה לטיפול.האם זה לא ישאיר אותה עוד יותר עם טראומה?תודה מראש!
סו