לגבי צדדים פחות טובים:
איטומים נוטים לנשור, ולעיתים יש לחזור על הטיפול.
אם מתחילה עששת ואינה מזוהה או מסולקת מתחת לאיטום, אין "פעילות תיקון" של הרוק (שטיפה והכנסת יוני סידן)ועששת כזו עלולה לגדול מאד, עד שתתגלה מתחת לאיטום.
האיטום אינו מונע יצירת עששת במקומות שאינם אטומים, באותה שן.
באופן כללי, טיפול מקובל, מוצלח וסביר לחלוטין.

השאלה שלי היתה יותר בכיוון החומרים עצמם, אם אין איזשהן מחלוקות סביבם, אז אני מבינה שלא. תודה.

סביב הפלואוריד. אין מחלוקת שהחומר מונע עששת. הבעיה העיקרית היא הנזקים שאולי נגרמים על ידו לשאר הגוף (פלואור בעודף במפורש מזיק). לכן צריך להניח את הפלואור ולדאוג שהילדה לא תבלע אותו. כאמור, טיפול מקובל ויעיל.