הי תמר,
לעיתים, האימון בבלון, דווקא בגלל היותו כה מוחשי, גורם לסימולציה להיות טעונה גם רגשית. במילים אחרות, ייתכן שהאימון עבורך קשה יותר מאשר לאחרות, שמפרידות באופן יעיל יותר בין הפיזיות שלו, ובין ההשלכות הרגשיות של סימולציה כזו.

אני לא יכולה לקבוע, אלא רק לשער, ובואי נראה מה ניתן לעשות כדי לשפר את הישיגיך.

ראשית, במישור הפיזי, הייתי ממליצה לך לנסות את האימון בשכיבה על הצד, אך כשגבך צמוד לקיר או למשענת הגב של ספה יציבה. אני מאמינה שכך תוכלי להרפות יותר.

אם עדיין אינך מסוגלת להתרפות, עברי לשכיבה על הגב כשכפות הרגליים עומדות על המזרון והברכיים מצביעות לתקרה.

אני מציעה את שתי התנוחות האלו כדי להפחית עד כמה שניתן את העומס הפיסי, באמצעות כמעט ציפה, כך שתוכלי לשים את הטרדה להרפיה הגופנית בצד.

אם עדיין קשה לך, השתמשי ברצועה הראשונה 'מתנה מהכוכב שלך' מתוך התקליטור שלי 'אמנות הלידה' הניתן להורדה חינם מעמוד הבית של האתר בו את נמצאת כרגע.

אחת הצורות הנוספות היעילות להפחתת עומס, היא לשתף זולת באימון. האם יש מי שבא/ה בחשבון? אני ממליצה שאם פרטנרים אורגאניים אינם זמינים, תקבעי פגישה בתשלום עם מיילדת או פיזיותרפיסטית אורוגינקולוגית (סיון נבות למשל, תוכלי למצוא בקלות בגוגל) כדי שתראה אותך באימון ותשמש לך סמכות ומראה להאצת נקודת הזינוק שלך.

בנוסף, וכדי להפחית עוד יותר מן העומס הרגשי, חלקי את האימון לפעמיים ביום כך שתוכלי להתרגל לבלון, ולהקטין את ההתרגשות שב'התחלה' בכל סשן.

אם כל זה לא עוזר, ועדיין נגרמים לך חולשה או כאב, כדאי שמיילדת או רופא יראו אותך, וישללו סיבה אובייקיבית לכאב. טיפ נוסף שיכול לעזור - שימוש בלובריקנט.

אם כל אלו לא עוזרים, ייתכן שעיסוי פרינאום ירגיל את האזור התחתון של פתח הנרתיק למגע ולמתיחה ויפזר את המתח סביב החדרת הבלון. ואם שום דבר לא עוזר והאימון מסב לך סבל, נסי להפסיק ליומיים ולשוב אל האימון לאחר מכן.

האם ייתכן שאת חווה בדידות באימון שגם מקשה עליך מאד? האם תוכלי לגייס חברה שמנוסה באימון כדי שתשמש לך 'מאמנת' טלפונית מדי פעם?

אשמח לתגובתך

הי רותי, ראשית - תודה על תשובתך המפורטת.
אכן הקשר בין הקושי הפיזי לרגשות שעולים מהמקום הדוק אצלי.
הבוקר ניסיתי להתאמן בתנוחה על הצד עם תמיכה של כרית מאחורי האגן. בתנוחה זו אמנם לא יכולתי להשתמש במראה, אך כן היה לי יותר נוח והצלחתי להרפות יותר. יש לציין שלא סבלתי כלל, וההרגשה היתה מוכרת יותר ואף ידידותית. הרגשתי שיותר קל לי להגיע להיקף המקסימלי שהגעתי אליו, אך לא "דחפתי" להגיע מעבר. יש לי תחושה שמחר כשאתאמן אולי תהיה התקדמות. גם המעבר לתירגולים רצופים נותנת לי תחושה נכונה והגיונית יותר של אימון.
שיתוף זולת באימון - לא ממש מתחשק לי, האמת. בן זוגי לא ממש מעוניין (ולא הייתי רוצה "לשכנע אותו") ומישהו אחר --- מרגיש לי שזה אינטימי מאד ושלמעשה אוכל להרפות יותר (פסיכולוגית) דווקא לבד.
באימון היום עלה לי חשש לגבי השחיקה של רצפת האגן. יש לי וידוי: אני יותר מתרכזת בחלק השני של הניפוח ומתיחה ובדרך כלל מחפפת בחלק הראשון. קשה לי לכווץ את הפירנאום למשך 10 שניות, מצליח לי לעשות כיווצים קצובים ומהירים ואז להרפות, וחוזר חלילה. אז אני עושה קצת כיווצים קצרים והרפיות (בערך 3 דקות במקס') ואז ניגשת לחלק ה"מעניין": מתיחת האזור. האם אני גורמת בכך נזק לרצפת האגן? אם בעיקר מותחים ומרפים ופחות מתרגלים כיווץ וחיזוק יש בכך גרימת נזק עם האפי נו? יש לציין שאני עושה יוגה ומתרגלת בבית עם כדור פיזיו לפעמים, כך שיוצא לי לחזק את האזור אך לא בשלב 1 של אימון האפי נו.
לגבי עיסוי פירנאום, עשיתי לעצמי עיסוי בשבועות האחרונים מדי יום-יומיים. גם היום לאחר האימון עם האפי נו עשיתי מעט עיסוי לעצמי.
סיכה - אני משתמשת בג'ל על בסיס מים לאפי נו ובשמן שקדים לעיסוי.
אשמח לתגובתך בעניין שלב הכיווץ ובחיזוק מול שלב ההרפיה והמתיחה. המחשבה שאני עשויה להזיק לגופי מעט מטרידה.
אה! עוד עניין, כבר כמה אימונים - כשאני מגיעה להיקף המקסימלי שלי, תנועות העובר שלי מזיזות את הבלון! כאילו הוא דוחף אותו איכשהוא עם הראש, נוגח בו. אני לא מחדירה יותר מחצי בלון בשלב זה - הייתכן שהוא מרגיש שיש שם משהו? אולי אני קצרה במיוחד? או שהתינוקי שלי כבר ממש למטה (זה בהחלט מורגש באיך שהוא לוחץ על השלפוחית שלי בשבועות האחרונים - יותר ויותר).
התל"מ שלי עוד שבוע ויומיים (28.2).