צרי עימי קשר טלפוני בבקשה

סיגל 0522314225

ראשית אני מציעה לך בחום לקרוא את הספר/חוברת של יעל בשור להיפרד לפני שמכירים. שם תפגשי תעוד של התמודדות בהרבה רמות,כולל ילדים שמצפים בבית. מזמינים טלפונית 08-6512750

אני ממליצה מנסיון לדבר עם הילדים בגובה העיניים. לא לשקר להם מחד ומצד שני לא להשתמש בביטויים מפחידים.
נניח ילדה בת ארבע ,אפשר להגיד שהתינוק היה חולה ולכן לא הצליח לגדול מספיק כדי לבוא הביתה. לשאלות עונים את האמת שלך אבל הרבה מפנים אליהם כדי לראות איפה הם "משוטטים" כרגע.
נניח :אמא למה את בוכה? כי אני מאד מאד עצובה,רציתי מאד את התינוק הזה. גם את בוכה כשאת עצובה,נכון?

או: אמא איפה התינוק שלנו עכשיו? אינני יודעת,מה את חושבת? ואז את יכולה להוסיף את אמונתך האישית.

אמא יהיה לנו עוד תינוק? אני מקווה אבל כרגע אני עוד רוצה לחשוב ולבכות על התינוק שאיננו ,לפני שאני חושבת על תינוק אחר.

לפעמים ילדים מרגישים אשמה ואחריות,בגלל מחשבות קשות שהיו להם לפני האסון,בגלל כעס כרגע וכו'. חשוב לאפשר להם לבטא ולתת רשות לשאול . חשוב להבהיר שגם לכם יש כעסים אבל אינכם אחראים לעובדה של האובדן.ילדים צריכים את המרחב לעבד את האובדן לפי הגיל והם עושים זאת בכמה מעגלים . בגילאים שונים מופיעים שלבי עיבוד. חשוב לזכור זאת ולתת מקום,כמו גם לענות על שאלות בשלב מאוחר יותר כשתגענה. מנסיוני הן מגיעות.

פחדים ומחשבות רעות הם חלק מתהליך קבלת האובדן אצל ילדים. ככל שתהיו פתוחים יותר לביטויים שלהם כן ייקל עליהם.
לבי איתכם
גילי