שלום לכן,
לפני שבוע ויום עברתי לידה של תינוקת בשבוע 40 + 3 ימים. לאחר שלא הרגשתי תנועות כפי שהייתי רגילה נסעתי למיון ושם נתבשרתי כי לתינוקת שלי אין דופק. מאז, בשניה אחת, התהפכו חיי. לא ברור עדיין מה היה ולמה ואיך קורה שבשבוע כל כך מתקדם קורה דבר כזה. אני ובעלי הממומים וכואבים. המשפחה הקרובה לא יודעת איך לנחם, החברים אמפטיים ומחבקים אך הכאב האישי הוא בלתי ניתן להעברה ולהבנה. יש לי 2 ילדים מקסימים בת 6+ ובן 3-. הילדה חיכתה כל כך לתינוקת. היא מבינה שלא תהיה תינוקת ואף העלתה את האפשרות להריון נוסף. אני אומרת לה שאם יש לה שאלות אז שהיא יכולה לשאול מה שהיא רוצה והכנתי לעצמי תשובות כמעט לכל שאלה אך כשהיא שואלת אני מרגישה כי אני רק מבלבלת אותה עוד יותר ועושה לה עוול כפול.ואז עולה שוב המחשבה שעד שהילדה סוף כל סוף שואלת משהו ומדברת לא ניצלתי את ההזדמנות לענות כמו שצריך(כי אתן יודעות שילדים לא אוהבים לדבר על דברים בלי סוף).
הילדים המקסימים שלי שואבים אותי לתוכם וזה דבר חיובי אך אני מרגישה שאין לי את המקום לעכל את הדברים. התחושות והרגשות משתנים מרגע לרגע. בערב אני כבר מותשת פיזית ונפשית ואין לי כוח לדבר עם בעלי על הדברים. הוא, במובן מסויים, ממשיך בעבודה וכבר נפגש עם אנשים. אני רק אתמול יצאתי מהבית פעם ראשונה. היציאה היתה בפחד וחשש גדול מהמפגש עם אנשים שאני מכירה שיגידו 'מזל טוב' ואז אצטרך להגיד את המשפט שהכנתי ושיננתי מראש כל כך הרבה פעמים.למזלי אף אחד לא פנה אלי ומהר חזרתי לביתי, למקלטי. יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד אך זה קשה.מצאתי את הפורום הזה במקרה ושמתי לב כי הוא מאוד קטן. לצערי הרב מאוד היום אני יודעת כי זה לא בגלל שאין נשים שחוות לידה שקטה. תודה על כך שנתתם לי את המקום הזה.