צור קשר פורומים חנות אינדקס פוסטפרטום הצילו צירים מאמרים חדשים ראשי
פורום אובדן הריון
מנהל/ת הפורום: עו"ס סיגל מלכה, גילי אבישי
  שבוע 40 +3 ימיםאמא 18:08 01/05/2009
    תגובה
שלום לכן,
לפני שבוע ויום עברתי לידה של תינוקת בשבוע 40 + 3 ימים. לאחר שלא הרגשתי תנועות כפי שהייתי רגילה נסעתי למיון ושם נתבשרתי כי לתינוקת שלי אין דופק. מאז, בשניה אחת, התהפכו חיי. לא ברור עדיין מה היה ולמה ואיך קורה שבשבוע כל כך מתקדם קורה דבר כזה. אני ובעלי הממומים וכואבים. המשפחה הקרובה לא יודעת איך לנחם, החברים אמפטיים ומחבקים אך הכאב האישי הוא בלתי ניתן להעברה ולהבנה. יש לי 2 ילדים מקסימים בת 6+ ובן 3-. הילדה חיכתה כל כך לתינוקת. היא מבינה שלא תהיה תינוקת ואף העלתה את האפשרות להריון נוסף. אני אומרת לה שאם יש לה שאלות אז שהיא יכולה לשאול מה שהיא רוצה והכנתי לעצמי תשובות כמעט לכל שאלה אך כשהיא שואלת אני מרגישה כי אני רק מבלבלת אותה עוד יותר ועושה לה עוול כפול.ואז עולה שוב המחשבה שעד שהילדה סוף כל סוף שואלת משהו ומדברת לא ניצלתי את ההזדמנות לענות כמו שצריך(כי אתן יודעות שילדים לא אוהבים לדבר על דברים בלי סוף).
הילדים המקסימים שלי שואבים אותי לתוכם וזה דבר חיובי אך אני מרגישה שאין לי את המקום לעכל את הדברים. התחושות והרגשות משתנים מרגע לרגע. בערב אני כבר מותשת פיזית ונפשית ואין לי כוח לדבר עם בעלי על הדברים. הוא, במובן מסויים, ממשיך בעבודה וכבר נפגש עם אנשים. אני רק אתמול יצאתי מהבית פעם ראשונה. היציאה היתה בפחד וחשש גדול מהמפגש עם אנשים שאני מכירה שיגידו 'מזל טוב' ואז אצטרך להגיד את המשפט שהכנתי ושיננתי מראש כל כך הרבה פעמים.למזלי אף אחד לא פנה אלי ומהר חזרתי לביתי, למקלטי. יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד אך זה קשה.מצאתי את הפורום הזה במקרה ושמתי לב כי הוא מאוד קטן. לצערי הרב מאוד היום אני יודעת כי זה לא בגלל שאין נשים שחוות לידה שקטה. תודה על כך שנתתם לי את המקום הזה.
   אשה יקרהגילי אבישי 10:42 02/05/2009
לבי יוצא אלייך.
הלוואי ויכולתי להריץ לך את הסרט כך וכך זמן קדימה להראותך כי אכן ,יש חיים בהמשך.

אני מכירה הכרות אישית את המקומות של כאב ושכול שאינו ניתן להעברה.
אני שמחה לקרוא כי מי שסביבכם נמצאים איתכם ותומכים. זה חשוב.
המורדות והעליות התלולים מאד אופיניים למצב,אל תילחמי בזה. לצורך לעכל את הדברים אני עונה לך-זה קורה. קורה בתוכך כל העת. התהליך מורכב ולא קצר ואת עדיין בשלב השוק,ההלם.

טוב את עושה שנתת לילדייך אפשרות לשאול.
את חושבת שאת מבלבלת אותה? גם את מבולבלת ולשאלות רבות אכן אין לך תשובה וגם זו תשובה שאפשר לתת-אינני יודעת. כדאי להוסיף גם עידוד כמו-אבל למרות שאני עצובה/לא מבינה/בוכה (וכו') עמוק בלב אני יודעת שיש לנו אחת את השניה ואת אבא ואת...וטוב שכך ואנחנו אוהבים ...
לגבי עוד לידה אני עניתי בזמנו דברים כמו-אינני יודעת עדיין. יכול להיות אבל כרגע אני עדיין מצטערת על התינוקת שלא הגיעה הביתה וכו'.

תסמכי על הילדים שכאשר יזדקקו ישאלו.לפעמים לך מתוכך זה נראה מבולבל כי את במערבולת סוערת אבל להם זה בסדר גמור.

אימרי גם למבוגרים האחרים כמו גננת,סבא/סבתא,דודים שלא יהסו אותם שיענו רק אמת אבל באופן מרוכך כלומר מלל שילד יכול להבין ולהכיל ואם אים יודעים איך שיגידו-אני לא יודע/ת,אולי נשאל את אמא/אבא? ואם הילד/ה עונה שאמא בוכה/עצובה/לא מבינים את תשובתה שיגידו -אין דבר,מותר לבכות,זה בסדר ,אני יודע/ת שאמא/אבא ישמחו לענות עד שתביני.

היציאות הראשונות מהבית קשות. מה להגיד,איך להביט לאנשים בעיניים. מה יגידו לי?...
אכן. נסי לצאת עם מישהו תומך. חברה,אחות,אמא.
הבית הוא אכן מקלט אך אי אפשר לנהל חיים מתוך מקלט. לאט לאט.
אני שמחה שהגעת לכאן.
נשתדל לתת לך יד ותמיכה באשר תזדקקי להן.

איתך
גילי
   ומפנה אותך לדיון מתחתינוגילי אבישי 08:53 03/05/2009
לגבי ילדים בבית




שיווק באינטרנט   ניוזלטר דיוור אלקטרוני   בניית אתרים   תקנון ותנאי שימוש © כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה  יצירת קשר   מנשא לתינוק   מצאי דולה   מי אנחנו