שלום,

קצת פרטים עלינו. אנו בני זוג לא נשואים החיים יחד 3 שנים.
אני בן 56, גרוש + ילדה (גרה עם אימה אך בשל שנאת האם על כך שעזבתי את הבית היא לא מאפשרת לי לראות את הילדה).

בת הזוג שלי גרושה אף היא, בת 50 ולה שני ילדים גדולים (יחסית). האחד בן 28 מתגורר עם חברתו בדירה בקרבת בת הזוג ובן שני, בן 23 מתגורר בדירה עם אימו וכן בדירה נמצאת חברתו מזה כשנה.

אני ובת הזוג גרושים שנים רבות ונראה היה כי החיבור בינינו מאד חיובי ומיוחד - "ראש דומה" במקרים לא מעטים (ובמקרים אחרים אנו שונים מאד), אוהבים מוסיקה דומה, רומנטים, אוהבי ריקודים, צנועים בכל מובן, אוהבים לטייל בארץ ובחול, הליכה מרובה וכו'.

הקשר של בת הזוג שלי עם הילדים שלה מצויין גם אם לוחץ משהו - חייבת לדעת כל דבר עליהם, מה עושים, מתי, מה אכלו וכו' ובמיוחד עם הבן הקטן המתגורר בביתה.
הקשר שלה מצויין ויותר מכך עם הורי המבוגרים הרואים בה יותר מאשר בת. היא אוהבת אותם באופן בלתי מסוייג וההיפך- הניתנה שלה ללא גבולות ומכל הלב.

היא מאד אנושית, טובת לב, חיננית וכו' אך לטעמי לוחצת מאד ורואה את הזוגיות באופן שאיני רגיל לו - ללכת לישון באותה שעה, לבשל במטבח ביחד, לתת ידיים כל הזמן ועוד דברים שלעיתים נשמעים תמוהים משהו.

היחסים היו מצויינים עד לפני מספר חודשים כאשר גרנו יחד בדירה השכורה שלי, כל זמן שהבן הקטן היה בצבא וכאשר הגיע הביתה לחופשות בת הזוג מיד התייצבה בדירה והדבר די מובן, כך ששתי שבתות או יותר לפעמים היינו אצלה בדירה יחד עם הבן וחברתו.

לפני מספר חודשים הבן הקטן השתחרר מהצבא ואמו אמרה לי כי ברגע שהוא משתחרר ומתגורר בבית היא עוברת לגור איתו ולא משה ממנו לרגע כי היא המשענת הבלעדית שלו מאחר ואין אבא כבר שנים רבות בבית והלה בנה לו מערכת משלו במקום אחר.

בנוסף לכך החלה ללחוץ עלי בנוגע למיסוד הקשר - חתונה ומעבר לכך טענה ששלוש שנים בדירה שאני שוכר היו לה די והותר מאחר והדירה מעופשת, ישנה ולא ראויה מבחינתה לגור בה.

משכך, אכן עברה לגור בדירה שלה יחד עם הבן ועם חברתו ולוחצת עלי לעבור לגור יחד עם הילדים שלה (עם הבן הקטן וחברתו) וכי היה עלי להבין עוד מזמן כי היא אמא לילדים והחיים איתה משמעותם חיים גם איתם.

קשה לי לותר על החופש שלי - גם מבחינת חברים שהיא לא ששה כי אפגש איתם (בעולמה יש רק: הילדים, האחיות שלה, הורי ואני. קשה לי גם לחשוב על הרגע בו אצטרך לעבור לגור עם הילדים שלה - הם נחמדים אך אין לי משהו משותף איתם למעט בת הזוג שלי.

היא רואה בכך שאיני חפץ לעבור לגור עם הילדים שלה כפגיעה נוראה וכעת מנסים למצוא דרך בה לא אאבד, מחד, את האישיות שלי והיא תוכל, מאידך, לגור עם הילדים שלה מבלי שהקשר בינינו ינותק כי בהחלט יש פוטנציאל לקשר כזה.

מה ניתן לעשות כדי להציל את הקשר בינינו שבו אנחנו שנינו מעוניינים?

אגב, לגבי מיסוד הקשר הסברתי לה כי עדיין איני שלם עם ההחלטה ואיני בשל בשלב זה אך אין לי התנגדות עקרונית לכך.

תודה