שלום
אני נשואה מזה 5 שנים אני בת 41 יש לנו 2 ילדים קטנים ובן זוגי קטן ממני ב8 שנים
לאחרונה אני מרגישה שאנני יכולה להמשיך יותר לחיות בתוך מערכת של ויכוחים אינ סופיים חוסר הבנה הערכה כבוד ואיכפתיות רוב היום אני מסתובבת עם תחושת תסכול וקושי גדול בתוכי כי אנני יודעת מה לעשות
אני ובן זוגי מתחלקים שווה בשווה בהוצאות הבית אך כשה מגיע לילדים רוב הטיפול בהם הוא עליי מהבוקר של לקחת לגנים ועד ההשכבה בלילות בעלי לא בבית הרבה כי הוא עובד רוב הזמן וכשהוא כן נמצא אין לו ממש סבלנות אליהם ואם הוא עושה משהו זה תמיד בדרך שמעורבת בה ביקורת שלילית עליהם שנאמרת בקול רם והם מבינים..
מעבר לזה אני חווה חוסר תקשורת כל שיחה שלנו גולשת לויכוח אין לנו שום דבר שאנחנו עושים במשוותף או אוהבים לעשות..
לאחרונה ממש לא בא לי לקיים יחסי מין איתו כי אני לא מרגישה שום דבר ואת החיבוק שאני זקוקה לו אני לא מקבלת כי כל מגע מוביל לרצון שלו לסקס מלא
למרות שהסברתי ואמרתי את תחושותיי בנושא אני לא מרגישה שיש מי שמקשיב
לפני כחצי שנה נפרדנו לחודשיים והוא עזב את הבית כשהוא חזר הצבתי גבולות מאוד ברורים בקשר לטפול זוגי ולילדים הכל החזיק מעמד בדיוק חודש
אני רוצה לציין כי אני נראית ממש טוב אני אישה יצירתית ומוכשרת ואני לא רוצה לקום בגיל 50 ולדעת שפיספסתי את חיי
מצד שני אני פוחדת שלא אמצא באמת מישהו אמיתי בחוץ ושאולי גם שם יהיהו בעיות שכרגע אני לא יכולה לצפות..
אנני יודעת איך מרגישים שמבינים שמגיעים לסוף
אני ביקר מרגישה במצוקה גדולה מאוד שמשפיעה על כל היום שלי ואני לא מוצאת את החלון שיכול להאיר לי את מקומי..
אני רוצה לציין כי בעלי כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי ושאני אהבת חייו אך אני לא רואה אדם אוהב מולי אני רואה אדם שנאבק בי כל הזמן לא ממש עוזר ולא ממש רואה את מה שאני עוברת
ברגעים שקשה מאוד אני אומרת לעצמי:הדרך היחידה שלי לצאת מפה זה רק דרך בגידה..האם ככה אני רוצה את זה ממש לא
אבל לא טוב לי ממש לא טוב לי
אשמח לשמע את דעתכם תדה