יש בי שני רצונות עזים שנלחמים אחד בשני..
אחד להשאר ןלהלחם על הזוגיות שלנו עם האהבה.. על הילדה המדהימה שלנו..
על הקן המשפחתי הטרי..
ושני פשוט לקום ללכת ןלא להסתכל לאחור.
לשכוח לעולם לא אוכל.
לעולם ישאר אבא של שירה
לעולם יהיה חלק ממני.
רק שהביחד לא יוכל לעולם להיות חלק מאיתנו.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני חצויה בין האהבה העמוקה שעדיין קיימת כמעט כמו בהתחלה..(!!!) לבין האכזב שאני נוחלת ממנו מידי יום.
בין הנאמנות והמסירות בין ההקרבה שלנו לבין התהיות האם הוא שלי כמו שאני רק שלו.
הוא ערער אותנו כרב מהיום שאחרי. הקריב את הזוגיות שלנו על מזבח העקרונות שלו.
הייתיח רוצה ככ להשאר ולהמשיך לאהוב ולהיות לו לאשה להשאר ולהרגיש נאהבת..
והייתי ככ רוצה לסגור את הפרק הזה בחיי.. ככשילון רצוף אך עם הפנים קדימה לשנות. ללמוד ממה שהיה עד עכשיו
הכל נראה לי חשוך שאני מנסה להסתכל רק צעד אחד קדימה..
איך מסתכלים על המפלצת האיומה הזו שנקראת גירושין.. איך מכילים אותה? איך מעכלים את המשמעות שלה.. איך חיים עם אהבה ושנאה תחת קורת גג מבלי שהבית יעלה באש..
בבקשה עזרו לי!!!.