שלום רב.
אני ואשתי מקירים כבר 9 שנים מתוכם 6 שנים נשואים. אנחנו מאוד שונים באופי. אני שקט ורוב הזמן רגוע ואישתי ההפך המוחלט. אוהבת לדבר להכיר ולצעוק. אולי השוני הוא שמשך אותנו אחד לשני והשלים את הפערים.

בתחילת הקשר, עשיתי את טעות חיי ובגדתי באשתי כשהיא היתה רחוקה. כל העניין התגלה מספר שבועות לפני היום שאמור להיות המאושר (אחרי הולדת הילדים) בחיינו, לפני החתונה. אני בהתחלה ניסיתי להכחיש את הנושא ושיקרתי (לצערי הרבה) לאישתי. אחרי שהבנתי שאין מה לעשות הודעתי במעשה. אשתי (ואני מבין אותה) דרשה פרטים מדוייקים (איך זה קרה, מה עשינו...) סיפרתי לה הכל (מה שזכרתי אחרי 4 שנים), אך היא לא האמינה ואיימה לבטל את החתונה. מהלחץ שיניתי את הסיפור עשרות פעמים, כדי שיתאים לה (זאת הטעות הנוספת שלי). איך שהוא עברנו את הנושא והתחתנו.

איך מדי פעם לפעם הסיפור צץ מחדש. אני כרגיל ניסיתי להפסיק את הנושא וסיפרתי לאשתי את הסיפור. הבעיה הגדולה שאני בעצמי לא זוכר את הפרטים המדוייקים. במיוחד מהסיבה ששיקרתי לאשתי וסיפרתי לה הרבה ורסיות למקרה. היא התעצבנה "עוד פעם אתה משקר!!! פעם שעברה סיפרתה מה שהוא אחר!!! אתה שקרן!!! אני לא מאמינה לך יותר!!!" ככה כל כמה זמן. בגלל זה היא איבדה את האמון בי לגמרי וכל דבר שאני אומר היא לא מאמינה לו. למרות זאת, איך שהוא כל פעם התגברנו והמשכנו הלאה.

לפני שנה ושלושה חודשים נולדה לנו בת מקסימה וקנינו בית חדש. נראה שהכל מסתדר למרות שבכל ריב הכי קטן, אשתי מזכירה לי שאני שקרן, שאי אפשר לבטוח בי (זה לא כך). היא תמיד יודעת מה אני רוצה. כשאני לא רעב, היא לא מאמינה... תמיד גורמת לי להרגיש אשם ולהתחנן לסלייחה. ב 99% מהמקרים, אני זה שמוותר (לא משנה אשם או לא בריב).

עכשיו אשתי שוב בהריון ולפני כשבוע וחצי הנושא הזה חזר שוב. היינו אצל חברים, אני שתיתי קצת יותר מדי (בד"כ אני לא שותה הרבה) וכאשר הלנו לישון, אמרתי לאשתי "אני כזה שיקור, שאם תשאלי אותי מה שהוא, אגיד רק את האמת". והדבר שצץ לה זה אותה הבגידה הישנה והשקר (הנורא) המתמשך. כמובן שספרתי לה את הסיפור, היא לא האמינה התחילה לצעוק ולריב. כרגיל (זה קורא לה הרבה בריבים עם אשתי - היא יותר חזקה) ניסיתי להשתיק את הנושא ולנסות להתאים את הסיפור למה שהיא רוצה לשמוע. בנוסף עשיתי עוד טעות חמורה, אני מצטער אליה, נשבעתי בבתי, שאחד הפרטים שסיפרתי הוא אמת. אשתי לא האמינה.

כל השבוע האחרון ניסיתי לספר שוב ושוב את הסיפור ולהרגיע את הרוחות, אך לא שמתי לב שאני זה שמציק עם זה וכל פעם פוגע באשתי עם הסיפור מחדש. באחד הריבים כשהיא שאלה אותי אם אני עושה לה דווקה כדי לפגוע בה בכך שמספר הרבה גרסאות אמרתי שכן (זה ממש לא ככה).

כבר ארבעה ימים שאני ישן אצל ההורים שלי, כי אשתי רוצה להיפרד ממני. אני לא יודע מה לעשות. איך להחזיר את המשפחה שלי? כאשר אני רומז על לחזור או לפתוח דף חדש, הכל מחמיר. היא מאיימת שאני לא אראה את הילדה שלי וגם הילד שבדרך.
אני מאוד אוהב את אשתי וכמובן את הילדה המקסימה שלי. אני מבין את הטעויות שלי, השקר הנורא והמתמשך, הלחץ שאני מפעיל כדי שנשלים. בכל זאת, אין לי מושג איך לתקן את זה. אשתי לא מאמינה לי. אני כבר על סף יאוש.

אשמך מאוד להמלצה.
סליחה על אורך המכתב.
תודה רבה מראש.