מכתב פתיחה – פורום לידה אנאסיסטד
שלום, שמי תמר אגמון, אמא לשלושה, תומכת לידה מוסמכת ומנחת סדנאות "כתיבה יולדת" לריפוי והעצמת נשים.
אני עוסקת בלידה ומאוהבת בתחום עוד לפני שזכיתי להרות בעצמי. עם השנים, למדתי היכן אני זקוקה לעזרה ותמיכה ואיך לבקש אותן. למדתי היכן ומתי עלי להגדיר לי ולסביבתי גבולות ברורים על מנת שיניחו לי לבצע את התהליכים שלי כמיטב יכולתי, בעצמי.
שתיים מתוך שלושת לידותי התרחשו בביתי. לא חשתי כל צורך שיילדו אותי, שיעזרו לי לשלוף את התינוקות שלי מתוכי. שני ילדי הקטנים נולדו ישירות אל תוך ידי ללא תיווך של אדם או מיכשור.
כן למדתי לזהות ולבקש מתי אני זקוקה לעזרת הסביבה – מיילדת, בן זוגי, שכנות, חברות, אמא שלי, ילדיי.
כשהייתי בשמירת הריון, ביקשתי וקיבלתי עזרה.
בלידות חוזרות, למדתי לבקש מראש עזרה בבית לאחר הלידה.
בעת הצורך, למדתי לטפל בעצמי ולהיעזר במטפלים לשם כך.
בזמן הלידה, באמת, לא הזדקקתי לעזרה.

המונח "אנאסיסטד" יכול להתרגם ל"בלתי נעזרת". אני מאמינה כי כל אשה יכולה וזכאית ללמוד אודות עצמה, אודות המצבים בהם היא זקוקה לעזרה. אינני מאמינה כי יולדת צריכה ללדת ללא עזרה (אם אינה רוצה, כמובן), אך עליה לדעת לבחור מי יעזור לה, במה בדיוק, ומתי.
בישראל כיום מתרחשות כחמש מאות לידות בית מתוכננות מדי שנה. לידות אנאסיסטד מוגדרות כלידות בהן לא נוכח צוות רפואי. יש נשים, שנקלעות ללידה כזו מבלי שבחרו זאת. למשל, בלידה מהירה מדי, בה לא מספיקים להגיע לחדר הלידה או לקרוא למיילדת. יש נשים הבוחרות בלידה כזו מתוך בחירה מושכלת שלהן.

הפורום הזה מיועד לכל מי שמתעניין/ת בנושא, לכל מי שילדה כך או אחרת.
מוזמנות ומוזמנים לתרום או לחפש מידע, לשאול ולשתף. כאן כמו בכל מקום, נשאף לדיונים פוריים ומלאי כבוד לכל אשה ובחירתה היא.
תודה!