בן ה6 שלי יש סף תסכול נמוך . עם חברים\בגן אין בעיה אבל בבית יש קשיים רבים.
הוא ממש לא מסוגל לשחק עם עצמו-יש לו חדר מלא צעצועים אבל הוא לא משחק בהם כלל, הוא מעדיף להרגיז כדי לקבל תשומת לב.
לדוגמא:היום רצה לשחק במכונית על שלט שאני לא אוהבת שהוא משחק בה בבית. הוא הצליח לשכנע את אחותו לצאת לחצר ולשחק שם (כשאני מתבוננת בתוך הבית)
אחרי זמן מה הם חזרו הביתה והוא היה לא מרוצה ובכוח ניסה לגרור אותי למאבק. הוא התעסק במטבח(התחיל לאכול למרות שרק סיים ארוחת בוקר , דבר שהוא עושה משעמום לעיתים ואני לא אוהבת) ,העיף חפצים ממקום למקום בסלון, התחיל להתבכיין שהוא רוצה לאכול עוף(והכנתי היום לצהריים בשר לבקשתו המפורשת )
אני הייתי כל כך רוצה שהוא פשוט ילך וישחק באיזה משחק או יצייר ויעשה משהו עם עצמו .
זה כל כך מעצבן אותי שהוא עושה דברים שאני מעדיפה שלא יעשה. מה עם לקרוא איזה ספר?לצייר?לשחק בלגו?בפאזל? שימצא לו את העיסוקים הנינוחים והנחמדים . במקום זה הוא מחפש להרגיז ולריב.
הבעיה שהוא ממש לא מקבל "לא" וכל דבר נגרר לעונשים ולויכוחים שמתישים אותי.
הייתי רוצה ליצור תקשורת יותר זורמת איתו ושבנוסף ימצא את הדרכים להעסיק את עצמו גם שאיני פנויה אליו.
(אני לא עובדת ונמצאית איתו כל יום מהצהריים, כך שלא מדובר בחסכים של דמות הורית).
שאר הילדים בבית מאד אוהים להעסיק את עצמם ,ולכן הרבה יותר קל לי איתם. יש לי כעס כלפיו כי אני מרגישה שהוא מקבל תשומת לב"על חשבון" ילדים אחרים. וג םמרגישה רע עם עצמי כי אני ממש לא נהנית להיות בחברתו רב הזמן.
הילד פורח בחברת ילדים אחרים ובזמן פעילויות כמו ג'ודו,שחייה , וכולי. הבעיה העיקרית היא בבית-כי בבית קשה לייצר את הפעילויות האלו וגם אמנם הוא לא זקוק למנוחה אבל אני מותשת וזקוקה למנוחה בין פעילות אחת לאחרת.
אשמח לשמוע אם יש לך מה לומר בנושא
תודה