שלום איריסם,
החוויה של פרידה ופירוק הבית היא אכן קשה מאד, לכולכם בוודאי. אין דרך קלה לעבור את התקופה הזו של ההתסגלות ובנית הקשר באופן שונה מכפי שהיה עד כה - בית חדש, לעיתים בני זוג חדשים. זה קשה מאד.
נשמע שחלק מהקושי הוא גם שלך - קשה לשלוח ילדה צעירה כל כך לבית זר, בלעדיך. גם לי היה קשה להיפרד מילדיי בגיל כזה! ברור שיהיה צורך להתרגל למצב החדש, למקום החדש. ברור שלא יהיה קל לעשות את המעברים הללו.
מעבר לכך, נשמע לי שהשאלה לגבי היחס של האבא של ילדיך אליך כשאת לא נוכחת לא בהכרח קשור לסוגייתה שינה - הוא הרי יכול לדבר בך סרה גם במשך מפגש של חצי שעה! אין הבדל מהותי, לבד מהקושי לבטוח בדבר היקר לך ביותר אל מול שאת חשה כלפיו חשדנות ואי אמון.
בסוגיות כה כבדות נראה לי נכון וחשוב להתייעץ במפגש פנים אל פנים, כדי לבדוק מה החלק שלך בעניין, שאותו יש לעבד, מה החלק של האב, שאולי ירצה גם הוא להתייעץ, ומה הצרכים של כל אחד מהילדים, ושל כולם כקבוצה. הפסיקה החוקית כאן היא סוג של אילוץ, וכולנו חיים עם אילוצים, נעימים יותר או פחות, שעלינו לקבל. אם את מחפשת סעד משפטי - הרי שאיני הכתובת המתאימה. אם את מחפשת עדה מומחית - גם כאן איני יכולה לראות עצמי כמומחית במצבים כאלו. אם את זקוקה לכתובת לעיבוד הרגשות ובניית ההתמודדות שלך כאם - אשמח לעזור.
להתראות,
אורית