רומי שלום,
קשה לגדל ילד שנאלץ לחוות ניתוחים כואבים בגיל כה רך - גם לביתך בוודאי לא פשוט, והיא שואלת את עצמה מדוע מכאיבים לה, ועוד מי שנראים כאלו שצריכים להגן עליה. זה באמת קורע לב ולא פשוט. אני מניחה שמכאן ברור מדוע אתם מנסים לעטוף אותה באהבה, פינוקים ואירועים מיוחדים ומהנים.
מצד שני, עבור ילדה צעירה יותר דווקא דבקות בשיגרה, ללא חריגות יוצאות דופן, ושמירה על טקסים קבועים סביב הדברים הפשוטים והיומיומיים היא המקנה בטחון ורוגע. כל יציאה מהשגרה עשויה לסמן עבורה ניתוח חדש שאולי מגיע, וכל פיצוי שאתם מציעים לה מחזק את החרדה שלה מפני מה שיבוא יחד איתו - אולי עוד כאב? אולי עוד ניתוק מהשיגרה לבית חולים ולניתוח?
מה שאני מציעה לכם זה לא להרבות בפינוקים ובהפתעות, אלא לשמור ככל הניתן על שגרת חיים ועל טקסים סביב קימה בבוקר, יציאה לגן ופרידה שם, חזרה הבית, עיסוקי פנאי מאד פשוטים כמו ביקר בגן השעשועים או אירוח חברים ובני משפחה קרובים, וטקסי שינה קבועים בשעות קבועות. ככל שתישמר השיגרה תשוב לביתך התחושה שהיא בטוחה מפני התערבויות מכאיבות חדשות, שהיא ילדה ככל הילדים, ולא צפוי להגיח מעבר לפינה משהו מאיים ולא ידוע חדש.
מאחלת לכם בריאות טובה והרבה שגרה מבורכת!
אורית
www.hebpsy.net/orit