הקטנה שלי בת 3 ו- 9 חודשים. יש אצלה תופעה שמאד קשה לנו, דומה למה שתואר בהודעה נוספת בתחתית העמוד, של התפרצויות זעם. זה דווקא לא קורה כשלא מרשים לה משהו, עם זה היא מתמודדת דווקא בסדר. זה קורה כשמשהו זז ולו סנטימטר לא כמו שהיא רוצה. למשל אם היא ביקשה לשתות מהבקבוק שלה ובטעות בדרך פחתי את הפקק שלו (היא רצתה לפתוח בעצמה) אז מתחילה סצנה של בכי וצעקות שקשה לצאת ממנה. אני יודעת שזה עניין של גיל וזמן וזה יעבור, אבל לא יודעת אם אני נוהגת נכון. כשקורה משהו כזה, היא צורחת ובוכה ומתחילה "לנהל" אותי. היא מבקשת שאחזיר הכל למקומו, שאתחיל מהתחלה, שאעמוד פה ולא אעמוד שם וכו'. אני מרגישה שהיא במצוקה אמיתית כשזה קורה, ויחד עם זאת מרגיש לי לא נכון ללכת לפי ההוראות שלה. אתן לך דוגמה.
היא ביקשה לשתות, קיבלה מים וכוס והכוס הושארה על השיש עם קצת מים שנשארו בתוכה. בינתיים מישהו שפך את השארית ושם את הכוס בכיור (היינו לא בבית). לאחר חצי שעה או שעה עברנו ליד השיש והיא ביקשה את הכוס שלה עם המים. הראיתי לה שהיא בכיור, שטפתי לה והצאתי למלא בה מים מחדש. היא התחילה לבכות ולצעוק שהיא רוצה את המים שהיו בה. הסברתי לה שאת המים שפכו וביקשתי שתסביר לי איך היא רוצה שאתן לה. בסוף היא הסכימה שאמלא לה מים מהמתקן. שמתי לה מים.
היא: (בצרחות,בעיטות ושכיבה על הריצפה) "לא, אני רוצה גם מהקר וגם מהחם"
אני: מילאתי גם מהחם וגם מהקר, התכופפתי והושטתי לה.
היא: (בצרחות ובעיטות) "לא, אסור לך להתכופף אלי"
אני: מזדקפת ומושיטה לה את הכוס
היא: (בצרחות) "לא, את לא מושיטה לי את היד"
אני: בסדר, בואי תיקחי
היא: "לא!! תחזיקי את הכוס צמוד לגוף"
אני: (עושה כדבריה)
היא: (כולה כבר בכי, דמעות ונזלת) "לא, תחזיקי ביד השניה"
וכך זה נמשך ונמשך עד שבסוף הצלחתי למלא את רצונה.
עלי לציין שזה מיקרה חריג שהחזקתי מעמד עד סוף ה"ניסוי". בדרך כלל אני מתעצבנת הרבה לפני ומסרבת להמשיך. ולפעמים אחרי שאני מסרבת והיא ממשיכה לבכות אני גם נכנעת לה.
לפעמים היא מורה לי איפה אני צריכה לעמוד, איך אני צריכה להתקדם, איפה בדיוק. אם הזזנו משהו שהיא לא רוצה היא דורשת להחזיר אותו בדיוק למקום שהוא היה ובוכה וצועקת שוב ושוב "איפה שהוא היה" כאילו שהנקודה המסויימת הזו היא לא הנקודה הנכונה.
סליחה על התאורים הארוכים, השאלה שלי, איך אני צריכה לנהוג כשזה קורה? האם לשתף איתה פעולה תוך שהיא בוכה, צורחת ובועטת ולנסות לספק את רצונה? (האמת אני מרגישה די מגוכחת כשאני ממלא את ה"הוראות" שלה. מזכיר לי קצת שוד בנק: "תעמדי אל תזוזי, תצמדי לקיר, עכשיו תושיטי לי את הכסף, עכשיו תלכי" בדיוק ככה זה נראה. באיזה שלב להפסיק? מה לומר לה? אני בשלב מסוים אומרת לה "לא רוצה" או "לא יכולה" ומפסיקה, אבל קשה לי נורא לראות אותה במצוקה הזאת.
אתן עוד דוגמה, היא ביקשה את הבקבוק מהתיק. נתתי לה אותו ובדרך אליה פתחתי. היא דרשה לא לפתוח, אז סגרתי והושטתי לה אותו. אז היא דרשה שאעשה הכל מהתחלה: שאחזיר את הבקבוק לתיק ואז אוציא ואביא לה אותו סגור. בשלב זה סרבתי. היא בכתה, בכתה וצרחה עד שבסוף נכנעתי ועשיתי כדבריה. מה דעתך?
אשמח לכל עצה, ושוב סליחה על האורך.