רות שלום,
באמת קשה להתעמת עם עובדות החיים בגיל רך, אך זה בלתי נמנע. הדרך הטובה ביותר היא פשוט לומר את האמת בדרך הכי פשוטה וישירה שאפשר. לומר לביתך שהכלב אמנם היה חולה מאד, ויש מצבים שמחלה כזו לא ניתן לרפא, במיוחד שמדובר בכלב. לומר שהכלב מת ושאתם כולכם עצובים להיפרד ממנו. בני אדם נרפאים מיותר מחלות. אני לא יודעת אם הבר יביא אותה לתהות על מחלות בכלל, ייתכן שכן, אבל זה בלתי נמנע וגם רצוי, כי זו הדרך שלה להבין את העולם. אל תחסכו לה את ההתמודדות הזו, כי היא זקוקה לה! היו שם איתה אם תחשוש, ושקפו לה את הרגשות שלה במצב כזה - עכשיו את פוחדת שמה שקרה למוקי יכול לקרות גם לך/לנו/לסבתא. זה באמת מפחיד, אבל רוב המחלות לא מזיקות כל כך.
חשוב לומר שלא כל הילדים מגיבים בחרדה למצב כזה, יש שמקבלים אותו בטבעיות ולמרות הצער יכולים להמשיך הלאה. אין דרך לצפות מראש, אבל כפי שאמרתי בכל מקרה זו התמודדות חשובה.
חיזקו ואימצו,
אורית
www.hebpsy.net/orit