תמר שלום,
ראשית, סליחה על התגובה המאוחרת - החופש הגיע והזמן הולך ומצטמצם. אני מקווה שבנך מרגיש טוב יותר כרגע בבקרים, ואנסה לענות בצורה עקרונית ורחבה יותר.
לפעמים ההתחלה של ההשתלבות בגן הולכת מצוין, ואחר כך מגיעה נפילה. זה לא בהכרח מעיד על משהו שקרה, לעיתים זה קשור לכך שהחידוש פג, והילד מבין שכעת יש שגרה של הליכה לגן מידי בוקר, וזה כבר לא עניין של בחירה או כייף בהכרח.
יכול להיות שתשומת הלב של הצוות כבר לא ממוקדת בו, כפי ששיערת, אבל אני לא רואה משהו שניתן לעשות, כי הרי זה המהות של גן, היותו אחד מבין רבים. וגם לכך צריך להסתגל, שב גן יש ילדים רבים ולפעמים לא תהיה במרכז כפי שהיית במשפחה.
יש מצבים שהתגובה המאוחרת לגן באה בעקבות משהו שקורה בבית, אבל כמו שציינת זה לא המקרה כי לא קורה משהו מיוחד בבית. התהליך של השתלבות בגן יכול לעבור עליות ומורדות גם כשאין אירועים דרמטיים.
היוצא מן הכלל הוא בתגובות מצוקה חריפות: קשיי שינה, קשיי אכילה, בכי או איתותי חרדה, נסיגה התפתחותית (למשל, היעלמות השפה שנרכשה לאחרונה). במצבים כאלה כדאי להיות עם היד על הדופק ולוודא שלא קורה משהו קשה בגן שמצריך התערבות. לפי תיאורך, זה לא המצב במקרה שלכם.
מכאן, שהדבר הנכון לעשות הוא פשוט לחכות בסבלנות, ללוות אותו בשלב הזה, ולהאמין שהוא מסוגל להתמודד ושהמצוקה תחלוף. כהורים, פעמים רבות זה מה שנדרש מאתנו - להאמין בכוחות של הילד להתגבר בעצמו.
בהצלחה,
אורית
www.hebpsy.net/orit

הי אורית,

עברו שבועיים ואני עדיין בתחושה כבדה.
הילד המקסים שלי הולך כל יום לגן , לא בוכה אבל גם לא מראה התלהבות יתרה. אתמול כשבאתי לקחתו אחת המטפלות, שהייתה צמודה אליו כשהיה חדש בגן כיוון שהוא קטן יותר משאר ילדים, ניסתה לדובב אותו לתת לה נשיקה והוא פשוט חיבק אותי חזק ולא שחרר... היום הוא עמד מחוץ לשער ולא רצה להכנס לבדו. לקחתי אותו על הידיים ונכנסנו פנימה, ללא סצנות וללא בכי. הילדים היו בחצר ובני הצטרף אליהם ללא בעיה. אבל יש לי תחושה שהוא תמיד קצת בשוק כשהוא מגיע בבקרים.
אני חייבת לציין שגם בגן הקודם לא ראיתי תגובות שמחה להגיע לגן ושם אפילו היה לו לעיתים יותר קשה להפרד ממני. זה תמיד גרם לי לאמביוולנטיות לגבי הגן ולגבי השאלה האם כיף לו וטוב לו בגן.
ואני עדיין בלבטים... הדבר שאני הכי רוצה זה לראות אותו מגיע בשמחה לגן כיוון שבעיני זה הסימן האולטימטיבי שהכל בסדר. אני חייבת לציין שבני ילד חברותי מאוד ונוח, מאוד שמח לראות ילדים מהגן שלו בשעות אהח"צ , ובמסיבת הסיום בגן יה נראה שמח וטוב לב ואפילו השתתף ברוב הפעילות. כהוא מגיע לסבתות שלו/ לדודה שלו הוא מגיב בשמחה , חיבוקים ונשיקות.
אין שינוי ממשי בהתנהגות שלו בבית מלבד פינוק יתר בימים האחרונים- משהו שאני יכולה לייחס לעובדה שהיה חולה יומיים בבית.
אני ממש בציפייה כל יום לראות איזשהו סימן חיובי ותגובות נלהבות וכשזה לא בא , אני נוסעת לעבודה בלב כבד.
מה עושים? עצוב לי.

שלך,
תמר

הי אורית,

עידכון קצר- אתמול בלילה הקטנצ'יק התעורר בבכי ועצבים ולא הצליח לחזור לישון שעתיים שלמות. הוא התעצבן כשנגענו בו וניסינו ללטף ולהרגיע ומצד שני רצה להיות רק על הידיים שלי ורק בסלון ולא בחדר שלו או במיטה שלנו. הבכי שלו היה ממש רציני, כאילו משהו מאוד מפריע לו, ניסינו הכל- מים, אפילו בקבוק מטרנה, טילוים לסלון, אפילו טיול בחצר הבית!!! הוא היה כל כך עייף וכל כך מסכן ועצבני שממש היה ל קשה לראת אותו כך.
כשאני חושבת בכלליות על הרגלי השינה שלו- בשבועות האחרונים לישון לילה רצוף זה ממש יוצא דופן והרבה פעמים הוא מתעורר , אנחנו לעבירים אותו למיטתנו והוא נרדם. לעיתים קשה לו יותר לחזור לישון וצריך קצת להרים אותו על הידיים ולהרגיע אותו. הוא לא מוכן שיכסו אותו- נורא מתעצבן וישר מתעורר למגע השמיכה/ הכיסוי ואתמול גם שמתי לב למשהו מוזר- הוא לא הצליח לישון במיטה שלנו ורק כששמתי אותו במיטה שלו, וליטפתי לו את השיער והגוף הוא נרדם לגמרי (אחרי שהתעורר כל 5 דקות בקריאות "אמא").
הוא גם כל הזמן מחפש את קירבתי בזמן האחרון (יותר מתמיד)ורק רוצה שארים אותו על הידיים- בעמידה!!! לי זה כבר קשה- מה גם שאני בהריון בחודש חמישי.
לגבי הגן- גם היום הוא סרב להכנס לבד. הרמתי אותו על הידיים ונכנסנו והוא שם את ראשו על כתפי אבל היה לו מעיין חיוך מבויש כשנכנסנו לגן. הוא הסכים ללכת לידי המטפלת ואפילו שמתי לב שהתיישב עם שאר הילדים לעבודת הדבקה לפני שיצאתי- אך הכל בארשת פנים רצינית ומעין אדישות.
אני מתנצלת אעל התיאור ה"מעייף" אבל מה שהיה בלילה מגביר את החרדה שלי שמשהו לא טוב קורה לו. מה דעתך?
מצפה מאוד לתשובתך...

תמר שלום,
נשמע שבאמת קשה מאד... בעיקר נשמע לי שאת מענה את עצמך במחשבות על מידת הקושי של בנך ועל השלכות אפשריות של מצב הרוח שלו.
האם הגן הנוכחי יהיה הגן אליו ישוב אחרי חופשת הקיץ? בן כמה הוא בדיוק? איך בחרתם את הגן ועד כמה אתם מרגישים שהוא בידים טובות? כל השאלות האלו משמעותיות מאד במחשבה האם משהו מציק לו שדורש טיפול, או שהוא פשוט מגיב באיחור קל לשינוי במקום המגורים ובגן.
הייתי יוזמת שיחה פנים אל פנים עם הגננת, ומתארת לה מה שקורה בזמן האחרון. גננות טובות יכולות להיות כתובת מצוינת להתחיל תהליך של בירור והתייעצות. בנוסף, יכול להיות שהיא תוכל לסייע לו גם במהלך היום בגן, מה שעשוי לשפר את התחושות לאורך כל היום והלילה. חשוב שהשיחה לא תהיה ממקום מאשים, אל כביטוי לדאגה שלך ורצון להיעזר בה כאשת מקצוע שפוגשת את הילד לעות רבות ביום.
יכול להיות שיש מקום לפנות לייעוץ נקודתי סביב המצוקה שאת מתארת אצל פסיכולוגית בסביבת מגוריכם. איני יודעת עד כמה המעבר היה קשה גם עבורכם הגדולים, האם יש עוד אחים או אחיות שצריכים את תשומת הלב, ומה המשמעות של המעבר בשבילכם, הגדולים.
יש תקופות קשות בחיי הילדים שלנו, לפעמים כל מה שצריך הוא פשוט לעזור להם לשרוד אותם ולזכור שזה עובר. לפעמים זה מעיד על קושי מהותי יותר שדורש התייחסות אחרת, אך אני חייבת להודות שאין באפשרותי בייעוץ באמצעות הרשת לדעת להבחין בין המצבים הללו במקרים רבים. לשם כך נדרשת היכרות מעמיקה יותר, חשוב לשמוע מה אומר בנזוגך, וחשוב לקבל תמונה מלאה גם מצוות הגן.
מקווה שעזרתי,
אורית
www.hebpsy.net/orit

הי אורית,
תודה רבה על התשובה התומכת.
אני מרגישה מעודדת ורציתי לעדכנך- אתמול ניהלתי שיחה עם המטפלת של בני על ההתנהגות המדאיגה שלו בזמן האחרון והיא שוב חזרה ואמרה שהיא לא רואה סימנים לשינוי בהתנהגות שלו בגן, להיפך- הם מחשיבים אותו לסיפור הצלחה של קליטה בגן חדש. ביקשתי ממנה לפרט מצבים כמו- האם הוא משחק ועם מי, האם הוא צוחק ורוקד- כמו בבית , והיא נתנה לי קצת יותר רקע עליו מאר "הוא מקסים והכל בסדר". מלבד קטעים של עקשנות שמתהווה (שבוודאי קשורים להתבגרות הטבעית שלו) ולקטעים של קצת בכי לקראת זמן האוכל והשינה , אין שום דבר חריג.
כשבאתי לקחתו - ישבתי איתו קצת בגן ואני חייבת לומר שכשאני שם- רמת החרדה פוחתת כיוון שאני רואה שבני מאוד מיודד עם הילדים האחרים ונראה שמח (כנראה, מן הסתם, גם כי אמא באה לקחת אותו והוא התגעגע :-)).
היום בבוקר החלטתי לא ללכת איתו יד ביד לפני הכניסה לגן אלא לקחת אותו על הידיים ולהיכנס איתו פנימה. בעודי משוחחת קלות עם הגננת הוא כבר התיישב והתחיל לצייר עם הילדים האחרים ואפילו נופף לי לשלום ביד. מיותר לציין שמאוד שמחתי לראות זאת .
הגן נבחר על ידינו (החלטה משותפת של בעלי ושלי) בעקבות המלצה, ולאחר שראינו שלושה גנים אחרים באיזור ולאחר שביקרנו בו ביחד לפחות 3 פעמים לפני הכניסה לגן. אני מרגישה בנוח עם הגננת וסומכת עליה- הגן נראה מאוד פתוח וביתי. בני בן 1.7 והכוונה היא אכן להמשיך בגן גם שנה הבאה ובעצם עד שייכנס לגן עירייה.
בני הוא הבכור ובזה הרגע ממש מתבשלת לו בבטן אחות קטנה.
הלילה עבר בקלות יחסית וללא אירועים מיוחדים.
אז- אני מעודדת מההתפתחות ואני אעקוב ואראה כיצד מתפתחים הדברים בימים הקרובים. אם יידרש כמובן שאזום שיחה גם עם הגננת הראשית של הגן.
צריך לעדכן גם בדברים חיוביים, לא? :-))
תמר

תמר שלום,
תודה על העדכון החיובי, את צודקת, בתוך הנדנדה הרגשית שהיא הרבה פעמים האמהות, חשוב שננכיח גם את הטוב ולא נהיה ממוקדות רק במצוקות או בחרדה. נהדר!
טוב ששוחחת אם המטפלת - היא צריכה לדעת מה ההקשר הרחב יותר של השתלבות בנך בגן, וגם אם מבחינתם הוא סיפור הצלחה, כדאי שתראה את התמונה הרחבה יותר. ייתכן שההתנהגויות שראית בבית היו תגובה לכל השינויים שהיו ועוד יהיו בסביבתו הקרובה, שמייצרים אי שקט וחרדה. זו מתגברת בתגובה לתחושות המצוקה שאת חשת כאמא, ואתם נלכדים במעגל קסמים של חרדה. לפעמים פשוט צריך נשימה ארוכה ולדעת לעצור את הסחף.
סביר להניח שחלק מהתחושות של בנך נוגע גם להבנה המעומעמת והלא מודעת לשינוי שעוד עתיד להגיע, עם הצטרפות אחות קטנה למשפחה (בשעה טובה!). יש מקום להתחיל להכין אותו לכך, למרות שהוא מאד צעיר ונראה שהוא לא מבין, או שנראה שיש עוד זמן רב לפניכם. התייחסות הדרגתית לשינוי תגרום לו לחוש שהוא מרגיש משהו אמיתי ולא מדומיין (כי הוא מרגיש, באינטואציה, את ההריון). לא בצורה בוטה או דוחקת, אבל כן בהזדמנויות, לספר לו על ההריון.
שיהיה המשך השתלבות מוצלח, והריון קל ובריא!
אורית
www.hebpsy.net/orit