מיכל שלום,
ראשית, שמחה בשמחתכם הצפויה, ומקווה שגם הבית החדש וגם הלידה יהיו בשעה טובה ומוצלחת! חשוב לזכור שלא מדובר חלילה בשינויים לרעה או בטראומות. התרחבות המשפחה היא בשורה משמחת במרבית המקרים, וכך גם בית חדש, מן הסתם גדול יותר. הידיעה שאתם לא בהכרח מעיקים על בנכם אלא דווקא מעשירים את עולמו יכולה מאד לסייע לו לחוש שמחה ובטחון לקראת הבאות.
שנית, לא כל ילד מגיב למעברים בצורה דרמטית או מדאיגה. יש מעברים ויש ילדים שעוברים באופן קל יותר. מדוע להניח שבנכם יתקשה. האם הוא ילד שתמיד מתקשה להסתגל למעברים ושינויים?
שלישית, כפי שכבר כתבתי לא אחת, החלק המשמעותי ביותר הוא ניסיון לשמור על שגרת חיים וטקסים מוכרים, סדר יום, היצמדות לשגרה ברורה ככל הניתן.
כדאי ונכון לדבר עם ילד בן שלוש על העתיד להתרחש. להסביר, אם שואל לענות על שאלותיו, לדמיין את הבית החדש, לספר ולתאר את הגן החדש, לתת לו לחוש את התאומים בועטים בבטנך. כל זה יהפוך אותו לשותף פעיל יותר בעולם ויחזק אצלו תחושה שאתם מלווים אותו במהלך השינויים.
אפשר ונכון לספר לגננת על המצב המיוחד ולבקש ממנה לפקוח עין כדי שתשים לב לאיתותי מצוקה, אם אלו יגיעו.
כדאי לשתף את הבן במה שניתן, למשל, בבחירת החדר בתוך הבית, אם זה אפשרי, או בבחירת המיקום בו תתלו בחדר שלו את התמונות המוכרות מהבית הקודם. נסו לגרום לו הלרגיש שהוא לא בהכרח מאבד משהו, אולי דווקא מרוויח יותר בגרות ושליטה בעולם.
והכי חשוב- היו בשבילו כשיהיו ימים או רגעים סוערים, גלו סבלנות לביטויי מצוקה, אם יבואו, וקחו אוויר עד לסיום התהליכים הללו. הזמן הוא גורם מכריע כאן.
בהצלחה,
אורית
www.hebpsy.net/orit