"ד
שלום

הבן שלי כיום בן כמעט 4.
ןמדי יום אני לומדת עוד ועוד להכירו ולגלות עוד דברים חדשים באישיותו.
ישנה אצלו מין כמיהה עזה לקבלת תשומת לב.
אינני יכולה לבצע שיחת טלפון ולדבר בנחת עם חברה מבלי שיפריע לי או שיבוא לשבת עליי וכו'. וזה בא לידי ביטוי בכל מיני מקרים שונים.אני קצת מתייחסת לאחותו הוא כבר מתחיל בצורה מניפולטיבית של פתאום להשתלל או לילל וזאת למרות שהייתי איתו לפני 5 דק ונתתי לו את כל התשומת לה הראויייה.
בנוסף אנחנו באמת מרבים לתת לו אהבה וחיבה משוחחים איתו בכל מיני עינינים שונים (וחשבתי וככה גם הבנתי מקריאת מאמרים..) שילד שמקבל המון אהבה מהוריו ויחס לרוב הוא מסופק בנפשו ופנוי להתעסק עם ענייניו ולא מחפש כל הזמן בכוח עוד ועוד...
אז איך ניתן להסביר זאת שהוא לעולם לא מסופק ועדיין צמא לאהבה כאילו לא קיבל כלום.
בנוסף , אנו משתדלים ברוב המקרים לפנות אליו בכבוד ולדבר אליו בנחת ובשקט (כמובן גם שבצורה אסטרטיבית) אבל אם פתאום אנחנו נרים את הקול או נהיה קצת יותר נוקשים בגישתנו אליו פתאום יתחיל למרוד ולעשות הכל דווקא ויתחצף...
איך מפסיקים עם זה ומעבירים לו את המסר שלא כל הזמן אמא/אבא יכולים להיות איתו קוצי מוצי ולעיתים אנחנו ממהרים או כועסים ואין ברירה אלא לשנות את טון הדיבור.
מחמאות מאיתנו מאוד מניעות אותו לפעול... זה מאוד מדרבן אותו וזה כבר מטריד כי לא כל החיים אנשים יתנו לו מחמאות ופידבקים, יהיו לעיתים מקרים בהם יצטרך לבצע מטלות בלי כל הנחמדות מסביב
איך אפשר לשנות את זה אצלו?
תודה
בברכה
אמא