שלום אמא עצבנית,
הפרדוקס המתסכל ביותר הוא כשמנסים להרגיע קוצר רוח ועצבים... הרי אין דבר מעצבן יותר מאמירה "תירגעי!" נסי לראות את זה כחלק מהניסיון הכללי של החיים המודרניים.
הייתי בודקת איפה את יכולה להנמיך ציפיות או להוריד לחצים בלי קשר לילדים - למשל, אם יש מועדי סיום לחוצים בעבודה, או משימות נוספות שמעיקות עליך מאד. נסי לארגן לעצמך זמן הירגעות בין סיום העבודה והכניסה לבית - אפילו חמש דקות בגינה של נשימות ארוכות מהבטן יכולות לעזור!
בנוסף, אני חייבת להודות שלא נורא בעיני שהילדים יודעים גם להתאים את עצמם לצורך של האמא. מותר לעשות כלל שבחמש הדקות הראשונות שלכם בבית עושים הכל בפנטומימה! אם השקט חיוני לך הם יוכלו להתרגל לזה. אפשר לנסות להציע כלל אחר של שמירה על קטע רגוע יותר עבורך, וגם להסביר לילדים, שאם הם ממהרים לפנות אליך בסוף את מתרגזת ולכולכם זה לא נעים.
ואגב, אם את מוצאת איפהשהוא את מרי פופינס תגידי לה שטוב שהיא נחלצה מארץ האגדות כי כאן על האדמה כמעט ולא יצא לי לפגוש מתחרות לה!
חג שמח ושנה טובה ורגועה ככל הניתן,
אורית
www.hebpsy.net/orit