שלום אנונה,
קודם כל כמה טוב שהבן שלך יודע לומר את אשר על ליבו! הוא מספר לך מה הוא מרגיש ומדוע, ואפשר לנסות לדבר על זה קצת - לשאול למשל האם התחושה הזו קורית לו תמיד, או שיותר במצבים מסוימים ופחות באחרים? מה יכול לקרות שיגרום לו להרגיש פחות לחץ? מה גורם לו להרגיש יותר לחץ? עד כמה הוא מרגיש שהוא יכול לשלוט בלחץ הזה בעצמו או שזה בידים של אחרים? ואם זה בשליטת אחרים, אלו אחרים? כל האחרים? מישהו מסוים במידה רבה יותר? נסו לשוחח איתו מתוך עמדה של הקשבה והתעניינות, בלי למהר להסיק מסקנות או לחוש רגשות אשמה - רגשות האשמה לא עוזרים כרגע, אלא רק מרחיקים אתכם מהתחושות שלו.
לעת עתה לא הייתי ממהרת לעשות, אלא בעיקר לדבר איתו ולחשוב ביחד. נסו להעלות ביחד כמה שיותר פתרונות אפשריים, כולל פתרונות שנראים אבסורדיים או בלתי אפשריים בעליל, למשל, להפסיק ללמוד או לשחק רק עם ילדים קטנים ממנו כדורגל כי אז בטוח ינצח אותם. העלאה של רעיונות רבים ככל האפשר כשלעצמה מייצרת תחושה של חופש לבחור ומרחב. אחרי שדברו קחו לעצמכם זמן לחשיבה בלי לקבל החלטות, ואז תחזרו לשוחח - האם הלחץ נשאר כפי שהיהי או השתנה? האם משהו מכל הפתרונות מצא חן בעיניכם גם במחשבה שניה? רק אז בחרו יחד כיצד לפעול כדי להקל על הלחץ,
בהצלחה,
אורית
www.hebpsy.net/orit