רונית שלום,
המכתב שלך עורר בי שאלות ותהיות: האם משהו קורה בגן, כמו שינוי של אנשי צוות או חברים? האם הוא מרגיש שחבר מסוים מציק לו במיוחד? האם קורה משהו במשפחה, כמו למשל שברור לו שאת נשארת בבית עם אחותו בעוד הוא בגן? האם משהו בסביבה הרחבה יותר השתנה או מאיים עליו מסיבה כלשהי?
אם התשובה לכל השאלות האלו ודומות להן היא שלילית נראה לי שצריך לבדוק יותר לעומק עד כמה את כאם סומכת על הגן ומרגישה שלמה עם המסגרת הזו. האם את מרגישה שיש לך אימון בצוות הגן? האם את שמחה שבנך הולך לגן או שזה נעשה מחוסר ברירה? האם כשאתם בבית טוב לכם?
אם גם כאן את מרגישה שהכל טוב ותקין, נראה לי שבנך מתקשה להסתגל לשינויים בשגרה והוא זקוק לטקס פרידה קבוע, קצר וברור. צריך יהיה למצוא דרך בה הפרידה בבוקר תיעשה במהירות ובאותו אופן - לסכם עם הגננת שאחת מנשות הצוות תמיד תבוא לקראתכם, את תושיטי לה את בנך או תעבירי אותו באופן ברור לאחריותה, תשלחי לו נשיקה ותאמרי משהו כמו "יום נעיחם שיהיה לך", או כל ביטוי אחר של פרידה שמסמן את האיחולים שלך להמשך היום שלו. ואז להסתובב וללכת במהירות ובלי חרטות. כל השתהות שלך במהלך הפרידה תאריך ותכביד על בנך יותר. גם אם יהיה לך קשה לדעת שנפרדתם בבכי, עדיף שתעשי זאת במהירות כי כך משך הבכי מתקצר.
בהצלחה בחזרה הצפויה לשגרה,
אורית
www.hebpsy.net/orit

תודה ל תגובתך המפורטת. הבעיה לא בפרידה בגן. כשאנחנו מגיעים לגן הגננת יורדת לקחת אותו ואנחנו נפרדים. טקס קצר וקבוע. הבעיה שהוא לא מוכן לצאת מהבית בבוקר. כשמגיע רגע האמת הוא בוכה וצורח שהוא לא רוצה ללכת לגן אלא להשאר בבית איתי, מנסה לחסום את הדרך לדלת גם אם אני אומרת לו שאני הולכת לעבודה/רופא/סידורים ואחותו נשארת אצל חברה זה לא עוזר. היום הגענו בקושי רב למכונית והוא לא היה מוכן לשבת בכיסא שלו שום דבר שאמרתי או הבטחתי לא עזר הילד ממשיך לבכות שהוא לא רוצה לגן.בסוף וויתרתי וחזרנו הביתה. אני באמת ובתמים מאמינה שכיף לו בגן אבל מאוד מאוד קשה לי להתמודד פיזית ובעיקר נפשית עם המצב הזה. בנוסף בזמן האחרון הוא נצמד אלי יותר מתמיד גם כשהוא עם חבר קרוב בגינה מבקש שאני אלך איתו לכל מקום וכשאני הולכת לעבודה הוא בוכה ומחזיק אותי שלא אלך. אני חוששת שאם לא ילך לגן התלותיות שלו בי תלך ותגבר.

רונית בוקר טוב,
עכשיו אני מבינה טוב יותר. הבעיה היא אם כן בבית, כשהוא יודע שלעיתים הוא מצליח ל"שנות את רוע הגזרה" ולחזור לבלות איתך בבית במקום בגן. האם זו אופציה להוציא אותו כליל מהגן? נדמה לי שעדיף שההחלטה והשליטה תהיה בידיך, שלא תרגישי שהוא זה שקובע את סדר היום, ושבכל בוקר מחדש אתם מגדירים את הכללים. אם זו אפשרות - לא יקרה אסון אם הוא יישאר בבית השנה. יש מקומות בהם לא נהוג שילדים יצאו לגן לפני גיל שלוש ובמקומות אחרים - לפני גיל חמש. בישראל מקובל שילדים נמצאים במסגרת בגיל רך מאד, אבל זו לא גזירת גורל או איזו אמת פסיכולוגית, אלא יותר תוצאה של כורח כלכלי ותפיסות חברתיות-תרבותיות.
מה שנראה לי משמעותי ביותר הוא הקשר ביניכם. נשמע שלא ברור לגמרי מה התפקידים וחלוקת העניינים בבית. האם גם בתחומים אחרים הוא בודק גבולות ומנסה להכתיב את הכללים? אם כן, הייתי ממליצה לך בחום לפנות לשיחות של הדרכה וייעוץ, כי כרגע זה עוד קל לשנות את המצב, אבל בהמשך זה עשוי להיות קשה יותר. אם זה התחום היחיד, כדאי לחשוב מה מבחינתו משמעות ההתרחקות ממך לכמה שעות, ומה המשמעות גם מבחינתך. לפעמים יש לנו עצמנו סיפור פרידה קשה מילדותנו, לפעמים זה כרוך בסוגיות משפחתיות רחבות יותר, כמו הקשר עם אבא, עם האחות, ועוד. גם כאן לא ניתן יהיה להיכנס לכל המורכבות בתשובה קצרה ברשת וחשוב שאת ובעלך תגיעו יחד לשיחות.
בהצלחה בחזרה לשיגרת "אחרי החגים"
אורית
www.hebpsy.net/orit