שלום מ',
למרות שאת כורכת את שתי התופעות יחד אני רוצה קצת להפריד ביןה דברים. לתינוקות רבים בשלב זה ההחתלה הופכת להיות פעולה משעממת שהם מנסים להימנע ממנה - הרי הם יכולים כבר לנוע בכוחות עצמם ולחקור את העולם, אז למה להסכים לשכב בשקט? ואכן, זה גיל שבו היכולת לבחור מה לעשות הופכת משמעותית מאד. אני מציעה להיעזר בניסיונן של הנשים החכמות בפורום השכן לטיפ]ים בנושא - אפשר לחשוב למשל על שיר אצבעות או שיר משחק קבוע שתאמצו לזמן הזה והיא תהיה עסוקה בו בזמן ההחתלה, או למשהו מעניין אחר שיהיה בהישג יד למשך ההחתלה.
לגבי הצעקות - ההתפתחות של המוטוריקה והחשיבה מקדימה את היכולת המילולית של מרבית הילדים. הם כבר יודעים שהם רוצים דברים וגם מסוגלים לבצע חלק מהרצונות האלו בכוחות עצמם, אבל לא מסוגלים עדיין לתקשר את כל מה שהם רוצים. ואז מופיע התסכול וגם הניסיון לעשות שימוש בקול כדי להבהיר את אי שביעות רצונם וכדי לרמוז לנו מה הם באמת רוצים. לפעמים אנחנו מבינים, ולפעמים לא, מה שכמובן מגביר את התסכול ומעלה את העוצמה של הצעקה (-:
חשוב לקבל את השלב הזה כחלק מתהליך של התפתחות היכולת לתקשר עם העולם ולא כניסיון להציק לסביבה. צריך לשקף בסבלנות לתינוקת שלך את מה שנדמה לך שהיא מרגישה: "אוי, כמה זה מרגיז שאמא לא מבינה מה את רוצה! את כל כך רוצה שנבין אותך, שנראה מה שאת צריכה עכשיו. זה ממש מעצבן שלא מצליח לך לומר מה את רוצה" - או אמירות בסגנון הזה. התייחסות אמפתית עשויה להרגיע במשהו את התסכול, ומועילה מאד בטווח הארוך בסיוע לילדתך לתקקשר את צרכיה ורצונותיה. זה משמעותי מאד וחשוב להתפתחות שלה שתנסי להמליל את הרצונות שלה - "את רוצה להגיע לספר הגבוה הזה? את רוצה לקחת בעצמך משהו מהארון?" כל ניסיון שלך להבין אותה יהיה כשלעצמו בעל ערך מרגיע וגם יעזור לה ללמוד להביע את עצמה בצורה תואמת ורגועה יותר. לפעמים גם תביני בדיוק מה היא רצתה, ואז יהיה לשתיכן נהדר! ולפעמים לא, אבל לפחות היא תרגיש שהיא לא לבד במצוקה שלה, שאת מנסה להבין אותה ולעזור לה. בשלב הזה אין טעם לנסות "לחנך" אותה לדיבור שקט. אפשר בעיקר לשמש דוגמא אישית ולדבר בטונים נמוכים יותר, ככל שאת תנמיכי את קולך כך גם היא תצליח בכך יותר בטווח הארוך.
בהצלחה והמשך התפתחות נהדר!
אורית
www.hebpsy.net/orit