מור שלום,
התיאור שלך על מה שעבר על בנך מעורר בי כהורה חרדה ולכן השאלות שלך והזהירות בה את מנסה לסייע לבנך מובנות לי מאד. התמונה שעולה לכולנו כשקוראים את ההתרחשות נוגעת בנימי הנפש שלנו - עד כמה אפשר להפנות את הגב לילדים שלנו בידיעה שהם יסתדרו, עד כמה אפשר להיות בטוחים שהם שרויים בבטחון במקומות הכי באנאליים, כמו בית ספר או גן? עד כמה הם מסוגלים להגן על עצמם? בחיי היום יום אנחנו משתדלים להניח לשאלות האלו ולא לתת להן להטריד אותנו או למנוע מאתנו לעשות את מה שמתבקש, אבל הנה מגיע רגע בו המעטה של הבטחון נסדק ומתערער, והכל מציף. אכן לא פשוט. אני בטוחה שעוברים עליכם כמשפחה ימים לא פשוטים.
לצד כל אלו, אם ננסה להביט באירוע בעינים שלך בנך, נדמה שהמצב לא חד משמעי ורגשי כל כך. הוא לא משדר מצוקה ישירה או עקיפה (חרדות, נסיגה התנהגותית, הימנעות, קשיים בתפקוד, מצבי רוח). טראומה היא במובנים רבים עניין של סיפור המסגרת שיש לנו על האירועים, ולא האירועים כשלעצמם בלבד. וכנראה שלבנך יש סיפור מסגרת מיטיב, וטוב שכך!
לא הייתי מנסה "לחקור" אותו יותר בנושא האירוע התוקפני, אך גם לא היתי מנסה להכחיש את קיומו. הייתי מנסה לומר משהו על התחושות שלך - מה שקרה מטריד ומדאיג אותך, ואת שואלת את עצמך האם הוא מרגיש מוגן? האם הוא יודע איך להתגונן מפני ילדים או מבוגרים? נסי לראות מה השאלות העדינות האלו מעוררות אצלו בתגובה. עוד הייתי מנסה למסד לתקופה הקרובה שעת הקשבה ושיחה רגועה ביניכם, לא בהכרח במיקוד של דווח על השלילה, אלא בכלל, התחלקות הדדית מאירועי היום (גם את תחלקי איתו אירועים משמחים או לא פשוטים מיומך). כך אם משהו מסוים קורה לו, תהיה הזדמנות קרובה יותר ללבן את הנושא יחד.
יחד עם זאת, אין הבטחה או דרך לסגור לחלוטין את כל האפשרויות, או לדעת בודאות מה עובר לבנך בעולמו הפנימי. לכולנו יש פינות פרטיות בנפש שאנחנו לא חולקים עם הזולת, גם עם אנשים יקרים לנו מאד. וגם לילדים יש זכות לכך. לכן, ניסיונות "להוציא ממנו" מידע בכוח עשויים להיות סעייתיים אפילו יותר מתקיפה, במצבים מסוימים. חשוב לשדר לו שאכפת לכם, שאתם רגועים, ושאתם מוכנים לשמוע כל מה שיש לו לומר, גם דברים קשים, אך גם דברים שאינם כאלו. לעיתים ילדים מרגישים את הכאב שלנו ואז נמנעים מלשתף אותנו מתוך ניסיון להגן עלינו רגשית. לעיתים ילדים נמנעים משום שהם לא חשים אותנו תומכים אלא מבקרים ושופטים.
בתקופה הקרובה נסו לבדוק מדדים חיצוניים של תפקוד - התמקדות בלמידה, בפעילות חברתית, בשמחת חיים והתלהבות ממשימות שבדרך כלל אוהב. אלו יהיו המדדים הטובים ביותר כדי לדעת האם לאירוע יש השלכות משמעותיות על בנך או לא. לעיתים קרובות ילדים מגלים חוסן מפתיע וחשוב.
איני זוכרת כרגע שמות של ספרים בנושא של תקיפה שאינה מינית, הייתי מציעה לך לשאול את יועצת בית הספר, אך לטעמי, ייתכן שזה מיותר, וישדר לבנך לחץ שלכם שלא יסייע לו להרגיש אתכם פנויים הלקשבה, לכן לא הייתי ממהרת לנסות הלעביר לו מסרים בדרך זאת בשלב הנוכחי.
המשך שבוע טוב,
אורית
www.hebpsy.net/orit