פסיכולוגיית ילדים

מנהל/ת הפורום: אורית גודקאר


ילד מחונן?		ריש	18:32 28/11/2008
היי אורית, עלינו לכיתה א'. הגמד (בן כמעט 7) הגיע לא' קורא קריאה מצרפת ובחשבון סיים את כל תכנית הלימודים עד סוף ב' (בערך). אין שומהתאמה מבחינת ביה"ס ליכולותיו. במקסימום שולחים אותו לשיעור חשבון "מיוחד" (ע"ח שיעור קריאה / מחשבים מפוצל, שזה לא ממש נראה לי, אבל ניחא, גם בזה אין להם הרבה מה לחדש לו) ובו נותנים להם לפתור תרגילים עם נעלמים עד 10. לגמד יש משימות כנ"ל עד 30 (וגם זה קטן עליו). כל זה לא היה ממש מטריד אותנו עד שהאדון התחיל להתלונן שחשבון זה מקצוע נורא משעמם. וזה באמת לא ממש משמח אף אחד מאיתנו (אבא שלו עוד יותר כועס וחסר סבלנות לתהליך הזה). היינו באסיפת הורים. המחנכת מבינה שהוא לא הילד ה"שגרתי" אבל לדעתי גם לא ממש אבחנה אותו באופן מלא (כל מה שבדקה היא גילתה שהוא יודע, מצד שני הוא עושה זאת בע"פ וע"י שימוש באומדן, כי זה נראה לו לא מחייב באופן בו בוצע האבחון, בבית כשמשחקים איתו בתרגילים בע"פ כתחרות הוא מדייק בכל תרגיל ופותר "באמת" אפילו תרגילים עם תוצאות שליליות). הוא לא מוכן "לצאת מן הכלל" כי הצד החברתי מאוד חשוב לו. עלה רעיון לתת לו להתמודד עם נושא הגימטריה בעצמו. לא ממש התלהבתי. כי מה יעשה בתחילת ב'? כן חשבתי שצריך לתת לו הרחבה למשימות הכיתה (נניח מעתיקים 5 תרגילים מהלוח לבקש ממנו לבנות ע,פ התוצאות עוד 2 תרגילים אחרים מהראש). הקפצה לא באה בחשבון. השארת המצב כפי שהוא לא נראית לנו בריאה. מה עושים? (אולי הומסקולינג? ;)) וברצינות - האם יש ערך לאבחון פרטי כדי שביה"ס יהיה קצת יותר ערני לצרכים הלימודים של הגמד?


	ילד מוכשר בסביבה הרגילה	אורית גודקאר, פסיכולוגית	10:09 30/11/2008
	אהלן ריש, מה שלומך? הזמן אכן טס... וכבר א'! העמדה שלי בנוגע לאבחונים אומרת שאם אין שאלה על הפרק שהאבחון אמור לענות עליה - אין טעם לערוך אותו (-: ואני לא שומעת שאלה. אני שומעת רצון להניע את המערכת להבין טוב יותר את הגמד, ולהכיר אותו יותר לעומק - אולי יש דרכים אחרות שאפשר לנסות להשיג מטרה זאת? למשל, אם יש נושא שלומדים אותו בחגים, או בשפה, אפשר להציע לו להכין עבודת חקר או עבודה אחרת שמרחיבה בנושא ולבקש מהמורה לאפשר לו להציג אותה בכיתה. או שאפשר לפנות ליועצת בית הספר ולברר כיצד היא יכולה לסייע לבנות עבורו הרחבה של תוכנית הלימודים הרגילה, בשלב זה. אפשר גם לגייס את מנהלת בית הספר בעניין, כשהאמירה שלו ש"חשבון זה משעמם" היא כוח מניע מצוין בשביל מנהלת! אם את מרגישה שאכן יש ירידה במוטיבציה שלו והוא מתחיל ללכת לבית הספר בחוסר חשק, צריך יהיה להכניס תותחים כבדים יותר, ואז אבחון יכול להיות אחד מהם. בינתיים, נדמה לי שאם תעזרי לו למצוא בעצמו נקודות עניין בשגרת הלימודים הלא מאד מאתגרת, יכול להיות טוב. יש מורות שמאפשרות קריאה חופשית בכיתה אחרי שמסיימים את המטלות הלימודיותה רגילות. יש שמאפשרות לתלמיד מצליח לסייע לתלמיד מתקשה בהסברים ועבודת צוות - זה יכול לסייע לו חברתית וגם כשמסבירים משהו לאחרים מרחיבים את ההבנה שלנו לגביו. מקווה שהגמד ימצא את מקומו במסגרת הממלכתית לפחות עד מבחני המחוננים (: בהצלחה! אורית www.hebpsy.net/orit


	תודה אורית :)	ריש	12:48 30/11/2008
	הבעיה העיקרית שלנו עם הגמד שביה"ס הופך "לקייטנה". את ש"ב הוא עושה בעמידה על רגל אחת, כששואלים אותו מה למד הוא עונה בהמהום "למדתי משו קלולו", כל המאמצים שלי לשמור על הרגלי עבודה תקינים נמחקים, כי אם בין כה וכה ש"ב אורכים חצי דקה למה צריך לשבת על הכיסא?! אני לא רוצה להיות המורה שלו. זה לא התפקיד שלי. אני רוצה להשאר אמא שלו, במשרה מלאה. אני רוצה לגרום לביה"ס לקחת אחריות על התחום הלימודי שלו ולא רק בכאילו (קיבלנו הצעה שיתחיל ללמוד גימטריה, מה שיוביל אותו לתחילת כיתה ב' לתהום השעמום), אני רוצה שימצאו דרך לעשות איתו דברים לרוחב, שינצלו את הכישורים שלו לטובת הכיתה (עזרה לאחרים נניח), להחרבה של נושאים. אני לא יודעת אם יש לי פרטנרים לטנגו הזה. אגב, כבר הגענו גם למצב בו הוא הודיע לנו שהוא לא מוכן ללכת לביה"ס. :( זה קרה אחרי שהמורה שלו החליטה להושיב אותו ליד איזה בריון מצוי (הגמד אמר לנו "הוא לועג לי ומעליב אותי. בשיעורים הוא גם מרביץ לי וכשאני מרים את שתי הידיים כדי לסמן למורה שזה דחוף היא שולחת אותנו לשוחח, אין לי על מה לשוחח איתו, כי אני לא עושה לו כלום!"). בזה טיפלנו מיידית והודענו למחנכת שעליה למצוא פתרון (לא אכפת לנו איזה) שיסיים את החוויה הלא משו הזו. הבריון הועבר אחר כבוד להציק לילד אחר (וגם משם הועבר למקום אחר...) הוא קורא בבית המון (הטענה היא שאנחנו לא מקריאים לו מספיק... ואני יכולה להשבע שכמעט כל שבוע מסיימים אצלנו 2 ספרים של מנהרת הזמן, כך שמסכן הוא לא), חשבו ןהוא מחשב בע"פ כ"משחק" (אתמול זה היה כפל בתלת ספרתיים). בכל מקרה אני לא מאמינה שארצה להוציא אותו בשל הענין החברתי שהוא חשוב מאוד בעיני כולנו. הגמד ילד אהוב מאוד (לא מנהיג באופיו, אבל ילד שאוהבים להיות בחברתו ומוערך מאוד) וטוב לו חברתית. אני לא מוכנה שישלם מחיר חברתי רק כדי שיוכל בגיל 25 לסיים ד"רט במדעי המוח (נניח). זה נראה לי מחיר כבד מידי.


	קייטנה	אורית גודקאר, פסיכולוגית	08:36 07/12/2008
	אחחח, אחריות ובית ספר! איזה חלום! וברצינות, ריש, הבעיה המרכזית של מערכת החינוך היא בעיני התפרקות מעוד ועוד תחומי אחריות כל הזמן. אני לא מאמינה שאבחון ישנה משהו מהבחינה הזו, אבל אתם מוזמנים לנסות (-: הייתי מתייעצת עם תיתי מהפורום, שיש לה ניסיון עם ילדים נבונים ומערכת החינוך, וגם כמה דברים חכמים מניסיון זה. את צודקת שאת לא צריכה להיות המורה שלו אלא אמא שלו, אבל בכנות? לא יודעת אם יש דרך אחרת. צריך לנסות לא להיכנס לאמביציית יתר בעניין הלמידה, ולמקד משאבים בהקניית הרגלי למידה, כי זה באמת החלק המשמעותי ביותר, בוודאי אצל ילדים נבונים במידה כזו. אז בהקניית הרגלים את תהיי המורה, ובכל השאר - הוא כבר יסתדר עם המצאי הקיים... צר לי שאין לי תשובה יותר נעימה, אבל חוששתני שאלו מגבלות המציאות, ומצד שני - בכל זאת חשוב שנראה את הטוב ואת העובדה שמדובר ב"צרות של עשירים" (-: יום טוב! אורית www.hebpsy.net/orit