בוקר טוב אמא מודאגת,
מאד קשה כשילדה כל כך קלה ונוחה לגידול הופכת כאילו בהינף יד לילדה מתוחה וסוערת בלילות, אך לטעמי למחלתה יש קשר הדוק לכך, והדרך להתמודד היא פשוט להתאזר בסבלנות, להזכיר לעצמכם שמאי שלכם תחזור לעצמה בקרוב, ולשמוח שעד כה לא התנסיתם בהורות מאתגרת כזו (-:
גם בשביל מאי משהו בחוויה של העולם נסדק והתערער - היא היתה רגילה לקבל מהגוף שלה תחושות חיוביות ומספקות בדרך כלל. מידת התסכול שנאלצה להתמודד איתה היתה מבחינתה אופטימלית, וביום אחד כל זה השתנה! הכאבים שהיא חווה הם נוראים ולא מוסברים, ולמרות היכולת המילולית הטובה שלה היא לא מסוגלת לבטא את הפתיעה, האכזבה, והזעזוע שהיא חשה בעקבות זאת. היא חשה את הפגיעה גם במובן הנפשי, מעין בגידה שלכם בהסכם שהיה ביניכם עד כה - אתם תגנו עליה מקשיים והיא תהיה הבת המקסימה שלכם! והנה היא מרגישה לא מוגנת, ואולי שואלת את עצמה האם היה משהו שעשתה שבגללו "מגיע לה" לסבול ככה? ויש בתוכה בלבול, כעס, אכזבה ופגיעה. ונדרש לה זמן לעכל ולעבד רגשות קשים אלו.
הייתי מציעה לכם חלוק ביניכם את הנטל בלילות כדי שתוכלו להיות במידת האפשר סבלניים כלפיה, כך שלפחות אחד מכם יקבל שנת לילה רצופה לסירוגין. אם אחרי שלושה חודשים עדיין הלילות נראים כך, יש מקום לדאגה, אבל בפרק הזמן של שלושה שבועות הכל יכול להשתנות מהקצה לקצה! אל תנסו להרגיע אותה, אלא פשוט שבו לידה, היו איתה בסערת רוחה, וכשנדמה לכם שהצרחות בדרך להירגע - חבקו ודברו בשקט. אל תנסו להכניע את סערת הרוחות - היא פשוט זקוקה לזמן ולסבלנות, ולאימון שלכם ביכולת שלה להתגבר על הקושי.
בהצלחה!
אורית
www.hebpsy.net/orit