שלום לי,
ראשית, איחולי בריאות שלמה ומהירה לביתך! נשמע שעברתם כולכם חוויה לא פשוטה. האם אתם יכולים לעבד באופן כלשהו את משמעות העניין כהוריה? האם יש עוד אחים או אחיות במשפחה? בוודאי כולכם הרגשתם את המאמץ הנמשך הרגשי והמעשי בתקופה זו, ועדיין מרגישים כך.
העלית נושאים רבים, אנסה להתייחס לכולם.
1. בנושא הדיבוב - תנו לה להחליט. השאירו את כלי הרופא בסביבה, יחד עם שאר הצעצועים, ואם היא תבחר, היא יכולה לשחק בהם. אל תדחקו בה. היא תמצא את המינון הנכון עבורה.
2. הייתי אומרת שהיא גיבורה, אבל בלי לעשות מזה עניין גדול מידי - כשזה מתבקש, או כשזה עולה ממילא, הייתי מציינת חלקים מתמודדים, כמו שהייתי מחזקת חלקים טובים אחרים אצלה.
3. בשלב זה לא הייתי שוקלת החלפת גן. דווקא יציבות והמשכיות מאד משמעותיים בגלל הטראומה והתנודות בשגרה שהיא עוברת. אם אתם לא רואים משהו מסוכן או לא אחראי בגן הנוכחי - תנו לה לגמור את השנה כרגיל, בלי עוד טלטלות.
4. הייתי עושה מידי פעם ביקורים בגן, אם כשיש מסיבות או אירועים משמעותיים (למשל, מסיבת חנוכה! זה נורא חשוב, ואם הגננת תיתן לה תפקיד קטן זה יכול לעזור לה מאד). אפשר אולי לקפוץ לשעת חצר בימי שישי, או לבקש מהגננות לבוא לביקור חולים. כל קשר עם המציאות הממשית של חיי הגן יעזור לה בהסתגלות חזרה לשגרה, כשיגיע הרגע שתוכל. הייתי אומרת שאולי יותר כייף להישאר בבית עם אמא או אבא מאשר ללכת לגן, אבל זה מתאים רק למצבים מיוחדים, כמו מחלה, שאז אין ברירה. הייתי מדברת על כך שהגן, כמו העבודה שלכם, הוא מה שילדים בגילה צריכים לעשות, ומנסה לא להיכנס איתה בכלל לדיונים ארוכים בנושא, בטח לא כשממילא מחר ומחרתיים היא אמורה להישאר בבית עדיין. תשמרו את הפגזה הכבדה למקרה הצורך לחזרה לגן. ייתכן מאד שעד שזה ייעשה מציאותי היא ממילא תשמח לחזור לשגרה הזו. נסו להמעיט בפינוקים ובפיצויים, כדי לא לספק חיזוקים מיותרים למצב המחלה, ולשמור על שגרה דומה ככל הניתן לשגרת החיים הרגילה שלה.
שוב, בריאות טובה!
אורית
www.hebpsy.net/orit

כנראה שלפעמים גם עם התערבות מינימלית הדברים מסתדרים לאט לאט מעצמם. תודה.