בוקר טוב,
אני אמא לילדה בת 6.5 בכיתה א',ילדה רגישה ומקסימה,הבעייה העיקרית איתה היא האדישות שלה המתפרסת לכל תחום,בבוקר קשה לה לקום וכשכולם ממהרים לה יש את הזמן שלה, בצהריים,בערב,בקיצור היא לא מזיזה את עצמה אם לא מבקשים ממנה לפחות שלוש פעמים את אותה הבקשה (במקרה הטוב),ולי קשה נורא,ניסיתי הכל -שיחות,עידוד מדבקות בכל פעם שהיא עומדת בזמנים,שעון עם הקצבת זמן לכל משימה-דרכי העידוד הנ"ל עובדות מס' ימים ואח"כ הכל חוזר להיות כמו שהיה ,אני חסרת אונים,כמובן שכדי שהבוקר יתנהל בסדר וכדי לעמוד בזמנים אני זו שצריכה לעזור לה-להתלבש, לגרוב, לנעול ואני לא רוצה שזהו יהיה המפלט האחרון ,מכוון שהיא דיי גדולה ויכולה אם היא רק רוצה .לאחרונה, אני נעשית חסרת סבלנות מכוון שאני לא עומדת בזמנים,במיוחד בבוקר הדבר גורר אחריו איחורים,כניסה לפקקים וזה פשוט מוציא אותי מדעתי עד כדי צרחות וכעסים על הבוקר כי כמה אפשר כבר ?וביננו, מי רוצה להתחיל יום בצורה כזו ובטח לא להפרד מילדיי כשאנו כעוסים ,זה לא נ ע י ם.
מה עושים? האם זהו אופי או שמא הדבר מצביע על בעיה כלשהי?