שלום REN וסליחה על העיכוב בתגובתי - הייתי בדרך לענות ואז החורף היכה בנו...
אני שומעת שגם אתם וגם בנכם עושים מאמצים לווסת את הרגשות והתוקפנות שמתעוררים, כחלק מהשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. אני שומעת כמה המאמץ קשה לו, וכמה הוא אכול חרטה לאחר שלא עולה בידו להתגבר. חשוב לעזור לבנך להבין שאיש אינו מושלם, ושלאף אחד מאתנו אין שליטה עצמית מושלמת. אפשר להראות לו למשל מקומות שבהם את מאבדת שליטה או מבצעת בצורה לא מושלמת דברים, ולהגיב בהומור עצמי, או בהתנצלות על הטעות. כך הוא יקבל את הרושם שהוא לא לבד במערכה, שזו עבודת החיים של כולם, שהמבוגרים שסביבו אינם מושלמים, בעוד הוא היחיד שחש פגום. נדמה לי שזה ימתן את הביטויים הקיצוניים.
אם בכל זאת הוא מגיב בביטויי יאוש, חשוב לתת לו הד רגשי לתחושה שלו באותו רגע - אוי, זה נראה כל כך קשה! או - זה ממש מייאש לפעמים לחשוב על זה, נכון? ואז חשוב לומר לו שאתם סומכים עליו, שמה שנראה כרגע קשה יילך וייעשה קל יותר, שחשוב לזכור שכל יום אנחנו משתפרים קצת, וזה נעשה קל יותר, ועוד כהנה וכהנה ביטויים מעודדים ומרככים. אבל אלו חשוב שיבואו רק אחרי שהבעתם הבנה ואמפתיה לתחושה הסובייקטיבית שלו, ולא במקום! הוא צריך להרגיש שרגשותיו מתקבלים באהדה ובהבנה.
אני תווה אם על כל מקרה של התפרצות רגשית צריך "להושיב לחשיבה", אולי יש צורך לבדוק מה באמת ראוי לתגובה ומה חשוב פשוט להתעלם ממנו, להעמיד פנים שלא קרה בכלל ולעבור לסדר היום? אם התדירות של ההתפרצויות כזו שבסוף כל אחר הצהרים הוא מבלה על השטיח בחשיבה - זה באמת חוויה קשה. הייתי בודקת האם יש אירועים שאפשר להעביר בלי תשומת לב בכלל. גם התעלמות היא דרך טובה להכחיד התנהגות.
מקווה שעזרתי,
אורית
www.hebpsy.net/orit

הי אורית, תודה על תגובתך. ישנם פעמים שאני אכן מתעלמת לעיתים זה אכן עובר בשקט וממשיכים הלאה לעיתים המצב מסלים והכעס הופך לזריקת חפצים, כעס "אמא תקשיבי לי , אני לא רוצה לדבר איתך..." והישתוללויות, מעניין שבסוף גם אם אני לא מבקשת כי נראה לי שהוא עדיין לא נרגע הוא בא מבקש סליחה מתחבקים ומתנשקים.
לא התייחסת בתגובתך למשפטים שנאמרים על ידו במצבים של כעס "רוצה ליפול על הריצפה", "רוצה לבעוט, לנשוך, למשוך ..." . בדרך כלל אני מנסה לחפש את הסיבה לכעס על ידי שאילת שאלות, לא תמיד הכעס ישיר למה שקרה אחרון ... וגם כאן לעיתים אני מצליחה להבין ולעיתים לא ואז עוצמת ההשתוללות מאוד גבוהה. אני מאוד מעודדת אותו להסביר לנו מה הוא מרגיש, על מה הוא כועס. אבל קשה לי מאוד עם הקושי שלו. אני חייבת לציין שמאז שכתבתי לך את ההודעה הקודמת המשפט "אני רוצה ליפול מהחלון" לא חזר על עצמו מה שהרגיע אותי וכנראה היה קשור לפתיחת חלון תוך כדי ניסיון להסיט את תשומת ליבו לנעשה בחוץ תוך כדי התפרצות.
האם משפטים כאלה של רצון לפגוע בעצמו ( למרות שבפועל הוא מנסה להרביץ לי) אמורים להדליק נורה אדומה.
כי פרט להתפרצויות הוא ילד מקסים, נבון, צוחק הרבה, נותן המון אהבה, כיף לנו מאוד בייחד.
שוב תודה

שלום REN,
ילד בן שלוש זקוק לעיתים קרובות לעזרה בויסות הרגשות שלו, ונראה שאכן זה הקושי המרכזי. הוא אמנם ילד מילולי מאד, ולכן מסוגל לתאר לך באופן גראפי את המחשבות או הפנטזיות שלו באותו רגע, אך למיטב שיפוטי האמירות האלו לא מעידות על רצון לפגוע בעצמו, אלא על תסכולו בניסיון הכושל שלו להרגיע את עצמו, ולשרוד את סערת הרגשות שלו. לעיתים, כשהרגשות לא סוערים מידי, חוסר הנכונות שלך ללבות את הדרמה באמצעות התעלמות עוזרת לו להירגע. לעיתים, ככל הנראה כשהעוצמה הפנימית שהוא חש גבוהה מידי, הוא זקוק ליותר מכך.
נשמע לי מתאים לפנות לכמה שיחות של התייעצות עבורכם ההורים, כדי לעזור לכם לחדד את ההקשבה לו, ולעזור לו ללמוד ויסות רגשי באמצעות העזרה שלכם. הייתי נמנעת מהסברים ארוכים, ומנסה לאפשר לו תדלוק רגשי ופיזי יותר ברור, אך שוב, כדאי היה להקשיב יותר לעומק לתיאור שלכם אותו.
בהצלחה!
אורית
www.hebpsy.net/orit