שלום סמי,
אני מבינה שאתה בין הפטיש לסדן - אתה רוצה לעזור לביתך אבל גם מבין את בת זוגתך. ייתכן שהמילה מתביישת קצת מבלבלת בהקשר הזה - לביתך קשה לעזוב את אימה וביתה ולעבור למשך יומיים למציאות אחרת, בית אחר, כללים אחרים. היא ילדה צעירה והיא צריכה להרגיש נוח ולהסגל די במהירות. למרות שאתה אביה הרי היא לא מרגישה שאתה כתובת מספיק מהימנה וזמינה עבורה, ביום-יום הרי אתה לא מי שהיא פונה כשקשה לה בגן או כשהיא חולה! לכן חשוב מאד מאד ראשית לעבוד על חיזוק הקשר בינך ובינה - להיות יותר זמין בשבילה במצבי יום-יום, להיות יותר נוכח באירועים בגן, להכיר יותר את חייה, מי החברות שלה, מה תחומי העניין שלה, מה היא אוהבת לאכול או שונאת, מה היא אוהבת לראות בטלוויזיה או מה היא אוהבת ללבוש? כל צעד כזה יעזור לביתך להרגיש טוב יותר בביתך, ובהמשך - גם להרגיש טוב יותר עם בת זוגך.
בת זוגך תריכה לגלותה רבה סבלנות ואורך רוח. לא מיד נכנסים למשפחה, וגם כשמכיריזים על כך, תמיד יש מקומות של זרות או אי נוחות. חשוב שלא תוותר על הקשר עם ביתך, שתנסה לבשל עבורה את האוכל שהיא אוהבת, או למצוא בשבילה תמונות של הדמות החביבה עליה מתוכנית הטלוויזיה או כל מחווה אחרת שתסמן לבת שהיא מעוניינת להכיר אותה, להיות איתה בקשר, ולהיכנס לעולמה.
אני לא חושבת שההתנהגות שתיארת אומרת שלביתך יש בעיה פסיכולוגית, אבל המצב אכן מורכב, והיה עוזר אם אתה ובת זוגך הייתם מתייעצים עם פסיכולוג בשיחה או מספר שיחות. אם תכתוב לי את איזור מגוריך אוכל אולי לעזור למצוא כתובת מתאימה עבורכם.
שבוע טוב,
אורית