מיה שלום,
גם לך ברכות להתרחבות המשפחה, גם אם באיחור מה (-:
אני חושבת שבמקרה של ילדה בת 7 הסיבות הלתנהגות ולשינוי רחב היקף כמו שאת מתארת לא יכולות להיות רק בהתנהגות שלך, כאימה. ככל שהילדים גדלים יותר כך ההתנהגות שלהם היא תוצר של יותר ויותר נסיבות וגורמים.
הייתי מתחילה בבירור דווקא הצד הלימודי - האם ייתכן שיש קושי ממשי, לבד מהקושי להיות "חרוצה"? לעיתים הקושי כזה שאפשר לשאת אותו בשלב הראשון, אך כשהדרישות עולות הוא יותר בולט. קושי לימודי כזה עשוי גם להשליך על מקומה בקבוצת בני הגיל, מפני שבגיל הזה המיקום נקבע גם על סמך הישגים בלימודים.
הייתי עושה בירור עם המנחכת לגבי המרקם החברתי של הכיתה, ושואלת על קליקות ומאבקים בין הבנות. בבי"ס יסודי יש הרבה התעסקות בעניין המעמד החברתי בעיקר עם בנות, אך גם אצל בנים. נסי להבין מהם יחסי הכוחות בין הילדות, ומה קרה שביתך נדחקה הצידה קצת.
\אפשר לעשות דברים גם בכיתה וגם בבית כדי לחזק את המקום שלה, אך לצורך כך חשוב שגם ביתך תרצה בכך, ותרגיש שזה מתאים לה - פעילות מושקעת בבית שכל הילדים יהנו ממנה, עבודה בקבוצות או בזוגות על משימות לימודיות שהמחנכת תטיל, תפקיד אחראי בכיתה, או סתם יותר חיזוקים מהמחנכת - כל אלו יכולים לעזור לה להתאושש ולהרגיש טוב יותר בבית הספר ובכיתה. אפשר לגייס גם את היועצת אם את מתרשמת שיש עניין שלא נוגע רק לבת שלך, אלא מתרחב ליחסים בכיתה כולה.
אם את מרגישה שיש לה צורך בזמן בלעדי איתך - פני לה זמן כזה. אחת לשבוע דאגי לבייבי סיטר לאריאל ובלי רק איתה בבית, בשקט. לא ביציאות או בילויים חורגים מהרגיל, פשוט שתיכן בשטק בפעילות שיהא אוהבת לעשות ביום-יום, ושכעת כמעט את לא שותפה בה בשל השתנות הנסיבות.
חשוב לבדוק גם מה מקומו של אביה בחייה כרגע, והאם הוא יכול גם להקדיש לה זמן אישי אחת לשבוע. אסור לחשוב שילדינו זקוקים רק לאימותיהן העסוקות, לאבא יש משמעות רבה עבורם.
בהצלחה,
אורית
www.hebpsy.net/orit