ברצוני לחדד מספר פרטים :
1. כל בקשה קטנה מהילדה מגיע למלחמה וויכוחים אין סופיים אם זה לגבי התלבשות התארגנות סידור החדר או בדברים הקטנים כגון : תביאי לי בבקשה דף - זה מגיע מצידה לצעקות ובכי למה אני למה אני חייבת וכדו .
2. דימוי עצמי נמוך : כל דבר היא בוחנת בהשוואה לאח שלה : למה אתם אוהבים אותו ואותי לא ? למה הוא חמוד ואני לא ? או אתם לא אוהבים אותי ?
3. כל בקשה מגיעה לכעס וצעקות עצומים ממנה היא לא מוכנה להקשיב וצועקת ובוכה
אנו מותשים : כל דבר קטן כגון קנית משהו לבית בקניון מגיע לבכי ושאלה למה לכם מותר לקנות ולי לא ? למה אתם מחליטים ואני לא ?

מה ניתן לעשות ולאיזה תחום מקצועי ניתן לפנות לעזרה ??

חני שלום,
התיאור שלך מעלה בי חוויה קשה בה כולם סובלים בבית - אתם מותשים ממלחמות על כל דבר קטן, הבת מרגישה רע עם עצמה ומרבה לחוש שנעשה לה אי צדק, וגם אחיה בוודאי מרגיש את האווירה הטעונה. אכן מצב לא פשוט.
הייתי מתחילה עם שתי כתובות לבירור הקשיים. הראשונה, היא השירות הפסיכולוגי המקומי - בכל גן חובה ובי"ס יש פסיכולוג של המערכת, ואפשר לפנות אליו דרך הגננת או ישירות אל השירות הפסיכולוגי החינוכי של הרשות. במחלקת החינוך יש יחידה שנראת שירות פסיכולוגי חינוכי, בררו מי פסיכולוג הגן ובקשו להיפגש איתו. ספרו לו בפירוט את הקשיים אני מניחה שניתן יהיה לתת לכם הדרכה בפגישות איתו בלי תשלום.
כתובת שנייה וחשובה היא מרפאה בעיסוק - בקשו הפנייה לאבחון של ריפוי בעיסוק מהגננת או מרופא הילדים. אני מציעה זאת מפני שנשמע שיש לילדה בעיה בהתארגנות לביצוע משימות יומיומיות, וגם יש קושי בויסות של התנועות, מה שמביא אותה להיתקלויות, נפילות ואיבוד השיניים במקרים קיצוניים. לא תמיד זה משהו שהילד שולט בו - פעמים רבות ההתנהגות הזו מעידה על קושי מוטורי או קושי בתכנון תנועה במרחב, ומרפאה בעיסוק צריכה לאבחן ולבדוק האם יש בעיה כזו. במידה ויש, היא הכתובת הטובה ביותר לטיפול בנושא. לרוב הילדים החוויה של ריפוי בעיסוק היא נעימה - מגיעים לחדר גדול עם משחקים, ויש תשומת לב אישית ממבוגר שמאד עושה מאמצים להנעים לילדים את העבודה שנשעית. זו יכולה להיות התנסות שתרגיע מאד.
אם מסיבה כלשהיא שני הכיוונים האלו לא מתאימים ולא נושאים פרי הייתי פונה לפסיכולוגית ילדים באופן פרטי או באמצעות הקופה, אך אני נוטה לחשוב שצריך לבדוק קודם את ההצעות הללו.
בהצלחה!
אורית
www.hebpsy.net/orit