ממש בא לי לבכות. הקטן שלי (כבר לא כזה קטן טפו טפו ) בן 10 חודשים. בתחילה ינק בלבד. לא ממש רצה בקבוק. מאז שאני חזרתי לעבודה בגיל 5 חודשים לאט לאט הסכים לקחת בקבוק. ואז גם מוצץ. אני עובדת משמרות כך שאני די הרבה בבית איתו וכשאני איתו אני רק מניקה. לאחרונה יש מצבים שאני צריכה להשלים לו איזה 120 CC ביום של בקבוק אבל בד"כ הוא רק יונק ואוכל מוצקים כשאני איתו. ביומיים החאונים הוא חולה. חום גבוה, למרמורות, כשמעלה חום מקיא. חוסר תאבון. אז אני אומרת תודה על כל שלוק שהוא לוקח, ולרוב זה בקבוק. היום בבוקר ואתמול בלילה הוא עוד הסכים לאכול מהשד אבל מעט מאד (אף סתום למרו ת מי מלח ) וגם לא את כל מה שיש בו וסירב להמשיך אלה לא נרגע עד שקבל בקבוק. הבוקר, לאחר מנה אחת קטנה מהשד הוא מסרב. רק אני שמה אותו בתנוחה להנקה צרחות אימיים ונסיונות בריחה. והאושר, איזה אושר שאני נותנת לו בקבוק. ואין לי ברירה כי אין מישהו אחר עכשיו שיתן לו במקומי כדי שאני אהיה רק ציצי ומישהו אחר בקבוק. בעלי בעבודה ואין מישהו קרוב אלי לעזור לי. אני כלכך בדיכאון. לא רוצה להספיק להניק. את הגדול שלי הנקתי עד גיל שנה וחמש. גם אותו אני רוצה עדו להניק.
אפשר לקבל עצות? תודה שירלי.