אני מאד מבינה את השאלה שלך. בהחלט לפעמים יש הרגשה שזה לא יגמר לעולם. אבל זה נגמר. בגיל הזה אפשר בהחלט להתחיל לדבר על זה שההנקה לא תמשך לנצח, ושיבוא יום שהיא כבר לא תינק. אין כל טעם לקחת כדורים לייבוש חלב בשלב הזה - הילד לא יונק רק בישביל החלב, יש כבר מעט חלב, וגם אם לוקחים את הכדורים, זה בכלל לא ישפיע על היניקה. הכדרוים לייבוש חלב יעילים בעיקר ממש לאחר הלידה, בשלבים מאורחים יותר בקרת ייור החלב מקומית, בשד - אם מוציאים חלב, נוצר עוד. הכדורים מעכבים את ההורמון שגורם לייצור החלב לאחר הלידה, אבל עם הזמן ההורמון הזה יורד מעצמו, ובגיל שלכם הוא מזמן חזר לנורמה, של אשה לא מניקה. כך שממש אין כל טעם בכדורים.

הנה קישור לדף הדן בנושא - אני מקווהשזה יעלה. אם לא - כיתבי לי, ואסביר לך איך להגיע לזה.
www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?עד_מתי_להניק

והנה קטע מהדף הזה:

>"הבת שלי עוד מעט בת 6 . היא עדיין יונקת פעם - פעמיים ביום. יש ימים שגם שלוש פעמים או יותר, בשבת למשל, ויש ימים שבכלל לא - תלוי כמה היא ואני עסוקות, וכמה היא עייפה ומשעמם לה.
היא ילדה מאד מפותחת, כבר קוראת וכותבת (שנה הבאה כתה א), חברותית מאד ואוהבת לישון אצל חברות.
מצד אחד - זה נראה לי לגמרי טבעי שמידי פעם היא באה אלי ומבקשת לינוק, מתכרבלת עלי עם השמיכה שלה ויונקת, מצד שני לפעמים כבר אין לי סבלנות - אני ממהרת בבוקר, או שאני עסוקה במשהו אחר.
בשיחה איתה היא ממש לא חושבת שיש סיבה כלשהיא להפסיק לינוק. זה טעים לה (למרות שלדעתי יש אולי טיפות בודדות של חלב), זה נעים לה, היא ממש אוהבת את זה, זה לא מפריע לה לשום דבר בחיים שלה, כמו לישון אצל חברות וכו'.
אני מתלבטת אם לנסות יותר בתקיפות לשכנע אותה שהיא כבר יכולה לוותר על ההנקה. גם מבחינתה, וגם מבחינתי - אני מודה שלעיתים זה כבר מעיק עלי, אבל כמובן לא משהו נורא.
כמובן שאין הרבה אנשים שהניקו לטווח כל כך ארוך, וכמובן שלא תיכננתי את זה, אבל כך זה יצא. כך שאין עם מי להתייעץ. אולי יש גם בינכן כאלה שהניקו עד גיל כזה? לרוב הרי לא מדברים על זה, כי יחשבו שירדנו לחלוטין מהפסים. ואנחנו הרי נורמליים לחלוטין - רק שהיא יונקת מידי פעם."

שלושה שבועות וחצי לאחר שכתבתי את זה לבת שלי מלאו שש.
יומיים-שלושה לאחר מכן היא הפסיקה לינוק. היא פשוט לא ביקשה יותר, אלא הלכה לישון במיטה וביקשה שאבוא לכסות אותה. מה שלא היה בעבר. לרוב היא היתה נרדמת בהנקה, או על הספה לידנו. ומאז זה כך, כבר כחודש - היא הולכת לישון במיטה שלה או שלנו, אומרים לילה טוב, נשיקה, מכסים - וזהו. בלי שאי פעם ניסינו לשכנע אותה ללכת לישון כך.

שאלתי אותה כעבור כמה ימים אם היא החליטה כבר לא לינוק יותר, אז היא אמרה שכן - שהיא חשבה על זה, והגיעה למסקנה שהיא כבר לא צריכה חלבי (השם שלנו להנקה). שהיא כבר גדולה, והיא יכולה פשוט לבקש שנכסה אותה. שאלתי אם זה לא קצת עצוב לה, והיא אמרה שלא. אמרתי לה שלי קצת עצוב, אבל שהיא צודקת, היא כבר גדולה.
וזהו. כך הסתיימו 15 שנים מצטברות של הנקה. חישבתי ומצאתי שבמהלך כמעט 21 השנים האחרונות היו רק שנתיים וחודשיים בהם לא הנקתי או הייתי בהריון.

הגיע הזמן לעבור הלאה. <<

כך שזה בא מהילד - אם רק מצליחים לחכות מספיק. אבל מותר גם לעזור לו, לעודד אותו, לשכנע אותו.

קראתי את כל הקישור שנתת ולגמרי מצאתי את עצמי בו. החלטתי (בשלב זה) שאני מוכנה להמשיך בהנקה מלבד הנקת לילה.
תודה על התשובה בענין הפסקת החלב, אני חושבת שבעצם ידעתי את זה אבל בשל העייפות מהלילות הקטועים החשיבה שלי אינה צלולה...
אני כל כך מעריכה את האפשרות להתיעץ ולא להישאר לבד עם הקשיים. לפני 19 שנה, כשהינקתי את בני הבכור עד גיל שנתיים וכל השכונה (וגם חלק מהמשפחה) דברו עלי רעות בשל כך, יכולתי לחסוך, לו ולי, הרבה צער אם הייתי מוצאת אז כתובת כמו שיש היום. תודה רבה מכל הלב.