אחרי 4 ילדים חשוב לי להרגיע את כל המתקשות בהנקה, שאובדות עצות ובעיקר מאשימות את עצמן (בעזרתן האדיבה של פנטיות הנקה והחברה סביבנו באופן כללי).
יש דבר כזה צינוריות דקות. במקרה כזה, החלב זורם מאד מאד לאט. ראיתי עצמי איך אצל חברותי החלב זורם במהירות ואף משפריץ. ואילו אצלי התינוקות מתאמצים ומתאמצים עד שמתעייפים, אך עדיין נשארים רעבים. ראיתי איך בשאיבה, אצלי יוצאים זרזיפים מסכנים, לוקח לי שעה למלא בקושי 120 ואילו חברותי שואבות במחצית הזמן, ממלאות בקבוק שלם. התוצאה של צינוריות חלב דקות, היא יניקה מאד חזקה של התינוק, כאמור, התעייפות מהירה שלו בגלל העבודה הקשה, וצורך ביניקה נוספת תוך זמן קצר, ביחס לאחרים.
כל זה מביא לכאבים איומים, פצעים, שאינם נגמרים כל תקופת ההנקה. וזה לא קשור לתפיסה/אחיזה וכל דבר אחר שיגידו לכן.
יש בנות שכן מניקות ומספרות אפילו על הבדל בין השדיים, מבחינת מהירות הזרימה.
עברתי את כל יועצות ההנקה האפשריות, המומחיות ביותר, ואף אחת לא הצליחה לעזור לי. הייתי גם אצל דר' ליבוביץ. הרופאה היתה הראשונה שהסבירה לי, שתמיד יכאב לי כי העור שלי רגיש. אני הבנתי (אחרי הילד הרביעי), שהשילוב של עור רגיש עם צינוריות דקות, הוא קטלני, וכמעט בלתי נסבל. אז מי שסובלת מכל מה שכתבתי- צריכה להרגע, להפסיק להאשים את עצמה שעושה משהו לא נכון, ולבדוק אם היא מסוגלת להמשיך להניק, אבל לקבל את הכאבים בהשלמה. כי הכי חשוב אמא רגועה ומתפקדת. אני הגעתי למסקנות אלו רק לאחר הילד הרביעי, וחשוב שיועצות למיניהן ידעו שישנם מקרים שההנקה פשוט לא מסתדרת, כל כך הרבה אנרגיות, תסכולים והאשמה עצמית בזבזתי על נושא ההנקה. כשזה לא הולך, זה פשוט לא הולך, יועצות הנקה- תחמלו עלינו! אמהות צעירות שרוצות לתת את הטוב ביותר לתינוקן, ופשוט לא מצליחות. רק להתמודד עם השאלה של כל עובר אורח- את מניקה? למה לא? רק זה היה מעלה בי דמעות.
וכן יש דבר כזה שאין הרבה חלב- עובדה שמעולם לא היה לי גודש, גם כשנאלצתי להפסיק הנקה לאחר שלא עמדתי יותר בכאבים. כל רופא ילדים יסביר שבחברות הפרימיטביות, יש תמיד מספר תינוקות שסובלים מתת תזונה, למרות שיונקים.