רצוי שהדבר יוצג באופן טבעי, לא דרמטי, משקף את המציאות ויחד עם זאת באופן תואם גיל והתפתחות. לפני המפגש הראשון, את יכולה להסביר לה שהולכים לפגוש את X, שיש לה הרבה צעצועים, ושהיא תשחק איתה, ושזה יהיה כיף. לאחר המפגש הראשון את יכולה להתיעץ עם הקלינאית ואף להחליט יחד איתה איך שתיכן מדברות על העניין עם הילדה.
סוג ומטרת הטיפול עשוים לקבוע כמה תהיו ספציפיות. בטיפול בהיגוי, למשל, המטרות מאוד ברורות וידועות, וגם בגיל 4 מתרגלים בבית, מדברים מפורשות על הקושי ואיך להתגבר עליו. במקרה כזה הילדה תהיה מאוד מודעת למה היא הולכת לקלינאית: לעבוד על ל', או ר' או צליל אחר...
מניסיוני, הדברים בדרך כלל מתקבלים על ידי הילדים בטבעיות גמורה, בטח בגילאים האלו, וכך גם הביקור השבועי, ואין בכלל בעיה מבחינה זו... כדאי לזכור וגם להדגיש שהמפגש הוא זמן כיפי עבור הילד, לא דבר מלחיץ או מייגע, אלא משהו שהילד מצפה לו משבוע לשבוע. בהצלחה!