בעניין חוסר השטף שאת מתארת, אני מזמינה אותך לערוך פה חיפוש עם המילה "חוסר שטף" או "גמגום" ותראי כמה תשובות בנושא. זהו אולי הנושא השכיח ביותר מבין השאלות הנשאלות כאן ובפורומים דומים, כיוון שחוסר שטף הוא מאוד שכיח בגיל הרך. ברוב המקרים הוא חולף כלעומת שבא. בשלב זה, כחודש לאחר שהחל חוסר השטף לפי תיאורך, אני מציעה לנהוג בו בסבלנות, לא להעיר בכלל, לא להתערב בכלל, ולא לתקן בכלל. דברו עימו בצורה נינוחה, אולי אפילו מעט איטית מהרגיל. חשובה התחושה שלו שמעניין אתכם מה יש לו לומר, ושאינו צריך להלחם על מקומו בשיחה. ראי מה קורה במהלך החודש-חודשיים הקרובים. אשמח לשמוע לעדכונים!

שלום,

לפני חודש רצף דיבורו של בני החל להיקטע. עד התחלת הגמגום הילד דיבר בשטף, אני יכולה לומר שהוא דיבר באופן שוטף וברור שלא מאפיין את גילו (הוא החל לדבר בצורה שוטפת בגיל שנתיים וחודש). היום הוא בן שנתיים וארבעה חודשים והוא התחיל לגמגם. כבר בתחילת המשפט ההברה הראשונית שלו נתקעה. עם הימים (לאחר שלושה שבועות) הגמגום רק מחמיר. אני נורא דואגת ומוטרדת, למרות שהסובבים אותי ואף הגננת אומרים לי שזוהי תקופה וזה יחלוף. דאגתי העיקרית היא שהגמגום לא נובע מאיזושהיא טראומה שהוא חווה(אולי במהלך הגן), או לחלופין טראומה שאני לא יודעת עליה. אני רוצה לציין כי הילד נגמל מחיתולים כבר מגיל שנה וחצי ואני רואה לנכון לציין כי הוא מסרב לעשות צרכים (צואה) בגן. עם פיפי אין לו בעיה, אך עדיין יש לו מס' אנשים בגן שהוא מוכן שילוו אותו. נכון שקצת סטיתי מהנושא, אך ביומיים האחרונים הילד מנוזל משתעל והוא מוציא ריר בכמויות די גדולות מחלל הפה;נראה כי הגמגום מחמיר יותר כשהוא במצב זה.
שאלתי היא: מתי אני אמורה לפעול ולטפל בבעייה (אם קיימת)? אל מי אני יכולה לפנות על-מנת להיוועץ?

אשמח נורא אם תחזרו אליי במהירות האפשרית. אני נורא מוטרדת מנושא זה!