אמנם, הציפייה הרגילה היא שעד גיל שנתיים נשמע צירופי מילים. אך יש פה שני עניינים שיש להתייחס אליהם: א) ניר דו-לשוני, מה שעלול לעכב *מעט* את ההתפתחות המילולית. ב) את מתארת שההבנה טובה. הבנה תקינה במקרה של איחור בדיבור היא דבר מאוד מאוד חשוב ומעודד כמה שאלות: האם מילמל הברות הרבה כתינוק? האם מג'ברש? כלומר, האם יש הרבה הפקות שאינן ממש מילים מובנות? או שהוא פשוט... שקט? כשאת אומרת 20 מילים, האם זה ברוסית ובעברית יחד? אני ממליצה לך מאוד מאוד ממש להכין רשימה מסודרת: קחי לך איזה שבוע, בו את רושמת הכל! מה אמר, ובאיזה הקשר (למשל "עוד" כשרצה לאכול עוד בייגלה). כל מילה שיש לו ברוסית ובעברית גם אם לא ברורה מאוד, העיקר שהוא מתכוון למשהו ספציפי, ושה"מילה" הזו קבועה אצלו לאותו החפץ או לאותה הכוונה. אשמח אם תעדכני אותי.

כשהוא אומר מילה, היא מאוד ספציפית, כלומר כשהוא רוצה תוספת הוא אומר "קצת", כשהוא רוצה לשבת הוא אומר "כיסא" וכו'. הוא אומר כעשרים מילים ברוסית ועוד כחמש בעברית. הוא לא ממש מג'ברש, אלא מזמזם בצורה מתוקה, משהו כמו דה-דה-דה-דה, פה-פה-פה-פה. לשאלתך, אני לא חושבת שיש לו הרבה הפקות שהן מילים לא מובנות. הבעיה היא שהוא לא חוזר על מילים שאנחנו אומרים לו. אם אני מנסה ללמד אותו מילה, הוא רק מסתכל עלי, מחייך ופשוט נראה נהנה להקשיב לי. מקסימום הוא משמיע ציפצוף קטן. לאטים רחוקות הוא חוזר על סיומת של מילה. אני מנסה לעשות את התהליך הזה כייפי בשבילו והוא באמת נהנה, אבל לא חוזר אחרי.

לא כתבתי קודם, אבל עם הדו-לשוניים ההמלצה היא עקביות - כלומר מי שמופקד על העברית שידבר רק עברית, ומי שברוסית, שיהיה עקבי גם. לא לערבב שפות. המשיכי לדבר איתו הרבה, על מה שהוא רואה, על הכאן והעכשיו, תוך כדי חוייה ועשויה, בשפה פשוטה ומעט חזרתית. עם זאת - לא להעמיס בדיבור, תני לו פסקי זמן "לענות" לך או סתם "לעכל".
יש "מאחרים" שמדביקים את הפער, יש שמהר ויש שלאט יותר. בוודאי שאי אפשר על גבי האינטרנט לקבוע את מצבו השפתי המדוייק. הכלל לגבי פניה לקלינאי/ת - אם את מודאגת, אם אינך רואה התפתחות בשפה, תרגישי נוח לפנות. קלינאית תכיר את הילד ואת דרכי התקשורת שלו, ותוכל לתת לך הדרכה לגביו ספציפית. (לפני כן בד"כ רצוי להצטיד בתוצאות של בדיקת שמיעה התנהגותית).
בהצלחה!