טווח הנורמה של התפתחות השפה הוא מאוד רחב, ומשתה מאוד בין ילד לילד. לפי הנורמה, מילה ראשונה נרכשת בין עשרה חודשים לבין שנה וחמישה חודשים. אנו מצפים לגידול די מהיר (אם כי הקצב שונה מילד לילד) בלקסיקון הזה עד לשלב הצירופים. צירופים, שהם עוד לא משפטים אלא פשוט חיבור של שתי מילים בכוונה להביע מסר מסויים ("עוד מים" אבל גם "אבא אוטו" וכד') לרוב מתחילים בין שנה וחצי לשנתיים או כשלילד כבר יש 50-200 מילים.אחר כך העניין הולך ומשתכלל בהדרגה, כל ילד לפי הקצב שלו, עד למשפטים ממש, עם דקדוק שהולך ונעשה שלם יותר. ציינת אמנם שאינך מודאגת אך בכל זאת לאור שאלתך, אני רוצה רק לתת תשובה מלאה יותר: מספר המילים שילד אומר הם חלק קטן מהתמונה הכללית של התפתחות התקשורת-שפה-דיבור שלו. חשוב מאוד לבדוק כמה הילד תקשורתי (משתמש בג'סטות? יוזם משחק? משחק באופן הדדי? קשוב לסיפור?) וכמה הוא מבין (למשל, בגיל הזה כבר מבין הוראות דו-שלביות מגוונות גם בקשר לעצם המצוי בסביבה אלא גם בחדר או מקום אחר; יכול לזהות הרבה מאוד חפצים שמישהו אחר משיים, למעשה כל החפצים המכורים לו ביום-יום וכדומה). מה שכן חשוב בהקשר של מספר מילים והפקתם, הוא האם הילד מג'ברש, מוציא קולות ואיזה, האם הצלילים מגוונים, האם מחקה. יש חשיבות גם לשאלה איך אוכל, האם נרתע מלשים בפה חפצים כמו מברשת שיניים, ועוד. כפי שאת רואה התמונה מורכבת וקשה להשיב מתי בדיוק ילד עושה מה. אם תרצי מבט כללי על התקופה הראשונה יש במפתח המאמרים בפורום מאמר שלי בנושא זה. בהצלחה!

איזו תגובה מקיפה ומושקעת, המון תודה!
אז לפי התמונה השלמה שהצגת אני יכולה להגיד שהוא מאוד מאוד מתקשר (האמת היא שהתחיל לתקשר בגיל ממש מוקדם, למשל חיוך רצוני בגיל 3 שבועות) הוא הילד השלישי כך שאני יכולה לראות אותו מתפקד בין אנשים נוספים.
מג'ברש כל הזמן יוזם משחקים קשוב ומקיים הדדיות בכל מיני צורות. הוא גם מבין וממלא אחר הוראות וגם אוכל בששון ונורא אוהב לצחצח שיניים (-:

אני באמת לא דואגת אבל חושבת ביני ובין עצמי. הוא מאוד מתקדם ומתפתח בהבנה שלו בתפקוד החברתי והוא מאוד מאוד נהנה מכל סוג של אינטראקציה גופנית וחברתית. דוקא בגלל זה בלטה לי העובדה שהוא כמעט ולא יודע לדבר במילים.
יכול להיות שזה בגלל שהוא מצליח כל כך טוב להבהיר מה הוא רוצה גם בלי מילים? שאנחנו מבינים אותו גם בלי שיבקש? כמעט מעולם לא ראיתי אותו מתוסכל כי לא הצליח להבהיר מה הוא רוצה.
בימים האחרונים בכל פעם שהוא רצה משהו שניה לפני שנתתי לו את זה באופן אוטומאטי ניסיתי לעודד אותו להגיד במילים או לחזור אחרי המילים שלי. כמובן שלא לחצתי עליו וסיפקתי את רצונו בכל מקרה. אני תוהה אם יש צורך בכלל גם בתגובות שכאלה או פשוט להניח לו ללכת בדרכו האיטית?

רוית,
אבוי לי שהושמט מהודעתי הקודמת העניין החשוב של בדיקת השמיעה. כשאנחנו רוצים לעשות בירור של איחור בדיבור השלב הראשון והקל ביותר הוא תמיד בדיקת שמיעה כולל בדיקת נוזלים באוזניים. במקרים רבים יש קשר בין מצב השמיעה לבין תחילת הדיבור ומובנות הדיבור. אני ממליצה בכל מקרה כן לערוך בדיקה כזו (מקבלים הפניה מרופא הילדים).
בקשר לשאלתך: אני לא מאמינה שילד "יתעצל" לדבר בגלל שמבינים אותו ממילא. מלבד במקרים קיצוניים קשה לראות מה ילד "מרוויח" מאי-הדיבור. לרוב איחור בדיבור מעיד לא על בחירה אלא על קושי (שיכול לנבוע מסיבות רבות, כולל סיבה מוטורית של הפה ועוד). כשאין קושי, הדיבור לא כרוך במאמץ, וממילא אין מה להתעצל. לגבי ה"דרישות" ממנו : קשה לי לייעץ לך מה דרך הפעולה הנכונה ביותר עבורו כרגע, אבל יכולה לומר באופן כללי שכמובן אין ליצור לחץ על הילד. כן מומלץ להמליל עבורו בפשטות את שמתכוון ואינו יכול לומר, כגון "עוד" בהקשר המתאים. ניתן גם להמתין רגע לפני שמספקים את מבוקשו כדי לתת הזדמנות לנסיון ה"עוד" שלו. כאמור זה רק על קצה המזלג, והדרכה המותאמת לילד הספציפי רצוי שתיתן קלינאית מנוסה בגיל הרך, לאחר שתכיר אותו ותברר באופן מקיף את יכולתיו השפתיות. כפי שעולה מדבריי אני כן ממליצה על בירור כזה אצל קלינאית גם מבלי שתהיי "מודאגת", בעיקר כדי לקבל הדרכה כיצד לנהוג כדי לעזור לבנך.
בהצלחה!