שלום רוית,
בהחלט קורה באבחון שילד לא משתף פעולה, ושלא נראה שם את כל מה שהילד "עושה" מחוץ לאבחון. ילדים (כמו מבוגרים) מגיבים באופן שונה זה מזה באיך שסיטואציה ומקום חדשים משפיעים על תתהנגותם, ואנחנו לוקחים את זה בחשבון. את האבחון עצמו מנסים לערוך בצורה הכי לא מאיימת, תוך כדי משחק. הרבה פעמים נותנים לילד לבחור בעצמו משחק, וזמן להתרגל לחדר, ובדרך כלל גם אמא או אבא נמצאים. לפעמים הורה יתבקש לשחק עם הילד והקלינאית תהיה "בצד". בהחלט מסתמכים גם על דיווח הורים. אופי האבחון לא נוקשה אלא מאוד תלוי במי הילד. ועל אף ה"מגבלה" הזאת, ניתן בדרך כלל לראות בסוף האבחון (פגישה אחת או שתיים, שיחה עם ההורים) האם יש צורך בטיפול ולכל הפחות, מה יהיה ה"כיוון" שלו.

אני ספקנית מאוד באשר לשיתוף הפעולה אבל ננסה ללכת על זה בכל מקרה.
חג שמח!