עלית על הנקודה הכאובה ביותר במערכות יחסים ארוכות. הירידה במשיכה למי שאנחנו אמורות הכי לאהוב. יש זוגות שאצלם המשיכה המינית דווקא מתעצמת עם השנים אך יש ולא מעט כאלו שאצלם הבעיה היא בדיוק מה שתארת. מדברייך אני מבינה שהחשק קיים רק לא כלפי בעלך וההצעה הראשונה שלי תהיה לא להיבהל מכך. זוהי דרכו של הגוף לסמן לך שיש תשוקה והיא זקוקה לגיוון!! אין הכוונה כמובן לשלוח אותך לשדות זרים אלא לחפש נקודות ומצבים שבהן את כן מתגרה. הפעלת הדימיון היא הפעולה הראשונה ולפנטז על גבר אחר עדיין איננה עבירה אם היא לא מיושמת באמת...(ההלכה אגב אוסרת גם את זה). תשוקה היא בעלת אישיות ויש להזין אותה כמו את האש. אם תתני לאש עץ קצת רטוב, היא תבער בקושי..חפשי את מה שמגרה אותך ויש לך זכות מלאה לדרוש מבעלך לא להזניח את עצמו. ברגע שהוא יבין שזה מוריד לך את החשק, יש מצב שיעשה משהו בנדון.

אשה יקרה,
אכן נקודה כאובה, אם כי נורמלית וקורית כמעט בכל זוגיות, מתישהו. כשקראתי את מילותייך דווקא שמחתי - נראה שאחרי תקופת יובש ארוכה, משהו מתעורר בך!! הללויה!! אני מסכימה עם שירז שזה לא דבר רע להתרגש מאחרים, והמרחק בין זה לבין לממש את זה יכול להיות גדול, אם בכך את בוחרת.
יש הרבה צעדים שאפשר לעשות בתוך הזוגיות, החל להגיד מה את צריכה ורוצה כדי לחשוק (ושנמע שאת עושה את זה), דרך לשתף במה שעובר עלייך בשבוע האחרון (לאו דווקא מתוך מטרה שהוא יקנא, למרות שגם קנאה יכולה להיות גורם מעורר לשינוי), שיתוף בפנטזיות, מימושן (ברשות, כמובן, אם חשוב לך שהזוגיות תימשך), ואולי אף טיפול מסוג כלשהו (לא תמיד מתאים, ולא לכל אחד).
אבל לא רק בתוך הזוגיות את יכולה ללבות את התשוקה שלך - אלא גם בינך לבין עצמך. ההימשכות שלך לגברים אחרים יכולה בהחלטו להיות דלק לפנטזיות - בזמן סקס זוגי, אבל גם בזמן אוננות. אם את רואה מישהו שאת נמשכת אליו, ומתעוררת בך אותה תחשוה שהייתה כל-כך מוכרת וחשבת שנעלמה - תזרמי איתה. תני לעצמך זמן ומרחב שבו תוכלי להיות עם עצמך ועם הדמיון שלך. לפעמים, כשאנחנו מתחברות לתשוקות שלנו בזמן אוננות, זה עוזר לתעל אותן אחר-כך גם למין הזוגי (וגם את המחשבות את יכולה לקחת איתך, זה לא פסול בעיני!). הרבה נשים שדיברתי איתן אמרו שבתקופות שבהן הן מאוננות יותר, במיוחד אם זה מתוך תשוקה והתרגשות ממשהו חדש, הן גם יותר מיניות עם הפרטנרים/יות שלהן. שווה לנסות.
אבל הכי חשוב - אל תייסרי את עצמך על מה שאת מרגישה. זה טבעי, את בחברה טובה, ואין צורך להסיק מסקנות מיידיות ומרחיקות לכת לגבי הזוגיות. תהני מהתזכורת על כך שיש בך, עדיין, את אותה אש. תני לזמן להראות לך איפה את נמצאת, מה את מרגישה, ולאן הלב שלך לוקח. אם חשוב לך לשמור על הזוגיות שלך - אני בטוחה שיחד תמצאו את הדרך.

את מתארת בדיוק את מצבי. למרות שעכשיו היינו כל המשפחה בחול ליד ים ומשהו באינטימיות של חופשה, בחושניות של הים (לדעתי פשוט לצוף ולהסתכל על דגים עם השקט האינסופי שמתחת למיים זאת חוויה חושנית מאוד) החזיר קצת מהאהבה הפיזית של פעם. אבל לטווח ארוך אין מה לבנות על זה כנראה. אני כל הזמן משחקת בראש ברעיון של איזו סדנת זוגיות או מיניות כי לדעתי במצב אשמה גם השגרה והתקשורת המתקבעת או בקיצור: השיעמום. נראה לי שצריך לנסות לעשות דברים חדשים יחד אבל האמת, למי יש כוח? טוב, מצטערת שאין לי פיתרון, רק השתתפות.