שלום,
בני יהיה בחודש הבא בן שלוש.הוא גדל בחינוך בייתי.הקמנו "גן חברים" במסגרתו אנו נפגשים 4 פעמים בשבוע עם חברים בני גילו לשם אינטרקציות חברתיות (יחד עם האימהות).יש לנו ילדה בכורה בת 7 .אני מוטרדת מן העובדה כי בני כמעט ואינו משחק לבד עם עצמו, כאשר אנו נמצאים לבד בבית בבקרים בהם בעלי בעבודה,ביתי בביה"ס ואנו לא בגן חברים.הוא מבקש את קירבתי ונוכחותי בכל עת ותמיד יעדיף להצטרף לפעילות שאני עושה ולא ליזום משחק משל עצמו.ניסיתי לכוון אותו,לגרות אותו לשחק במשחקים הקרובים לליבו,ולאפשר לו משחקים נגישים ומתאימים לגילו, אך כאשר אני "נעלמת" ולא לידו (מבשלת,יושבת על המחשב), הוא ישר עוזב את מה שהתחיל בו ומצטרף אלי.האם הדבר טבעי לגיל זה? בתחושה שלי הוא אמור להנות ממשחק עם עצמו אך בפועל הדברים אינם כך.האם עלי לעשות דבר מה? מה אוכל לעשות בכדי לשנות מצב זה ולעודד אותו למשחק עצמי?