שלום רב,

ביתנו בת שנה וחצי, ילדה בכורה לנו ונכדה ראשונה, זוכה החל מלידתה להרבה מאד חום ואהבה, מצידנו ההורים, הסבים ושאר הסובבים.
עד גיל שנה היתה אצל מטפלת נפלאה וחמה, ומגיל שנה היא במעון.
היא ילדה מאד שמחה, מושכת הרבה תשומת לב בשל מראה חיצוני, ורוב הזמן מחייכת לכולם.
בנוסף, היא מאד פתוחה, אף פעם לא סבלה מחרדת נטישה או ביישנות, וניגשת בחופשיות לכל אחד, מחייכת ומתרפקת.
אלא, שבגיל יחסית צעיר (7-8 חודשים) הבחנו שהיא מושכת הרבה בשיערה. בשלב מאוחר יותר (שנה וחודשיים) החלה למשוך בריסיה, לפעמים את לחייה, וכשאינה לבושה גם את הפיפי שלה.
מכיוון שהוטרדנו מהנושא, פנינו לייעוץ במרפאה לפסיכולוגיה בגיל הינקות.
הילדה אובחנה כמפותחת לגילה (3-4 חודשים קדימה), עם חשש להיפוסנסוריות.
בנוסף לכך, הילדה מאד שובבה (בלשון המעטה), לא מסוגלת לעסוק במשחק אחד יותר מ-5 דקות, סקרנית מאד - ובשילוב עם חוסר פחד, הדבר דורש מאיתנו השגחה תמידית.
ובנוסף... הילדה מרביצה לכל ילד שעובר לידה - ואף לנו (הוריה). כמובן שאנחנו מיד אומרים "לא" ועושים פרצוף כועס, אך אנו חשים כי הילדה מאד אגרסיבית - הן במכות, הן במשיכת השיער או הריסים, והן במשחקים (כגון: הכנסת חלקי צורות לקופסא - תיעשה בחוזקה רבה).
הפסיכולוג המטפל בה אומר כי יש לווסת אותה, לנסות ללמד אותה לשחק רגוע ולהראות לה דרכים "רגועות" יותר לשחק, אך אנו חשים שאנו חשים קצת במבוי סתום.
קיבלנו גם הפנייה לריפוי בעיסוק, אך רשימת ההמתנה ארוכה.
אציין, ששנינו נמצאים לא מעט בבית, מקדישים לה המון זמן ותומכים בה, ובסה"כ אני יכול להעיד שאנו משכילים להעניק לה כל מה שצריכה, בתבונה ובאינטואיציה בריאה.
ועדיין, אנו לא חשים שאנו מצליחים להגיע למצב שבו "שיעורי הבית" שאנו מקבלים אכן מבוצעים היטב - אנו לא רואים התקדמות, הילדה מלאת אנרגיות, ממשיכה להרביץ, ומה שיותר כואב לנו - עלולה להזיק לעצמה. ובנוסף, ככל שאנו אוסרים עליה שוב ושוב משהו (כגון לגעת בטלוויזיה או בתנור) - עדיין חוזרת לשם שוב ושוב.
איננו יודעים מה לעשות - האם יש עוד משהו שיכול לעזור? אולי עלינו לנסות שיטה טיפולית אחרת?
צר לי על המכתב הארוך, אך כהורים, המוכנים לעשות הכל - אבל הכל - בשביל ביתנו- אנו חשים מעט במצוקה.

בתודה מראש
יפתח