אמנם הבת שלי כבר לא תינוקת אבל מאחר ובפורום פסיכולוגיית ילדים לא עונים בימים האחרונים תהיתי אולי אתן תוכלו להיות לעזר:
בתי בת 4 ושמונה חודשים. אושפזה לעשרה ימים עקב זיהום בעצם של הרגל ושוחררה הביתה לטיפול אנטיביוטי מהבית לעוד 4.5 שבועות. כרגע נותרו עוד כשלושה שבועות. בהתחלה היא היתה מאד חולה ובהיסטריה מוחלטת. לקח לה המון זמן עד שהתחילה לתקשר עם הסביבה ולא בצעקות, לא נתנה לרופאים לבדוק אותה כמעט. גם עם החזרה הביתה עדין הרגישה רע למדי ולקח לה הרבה זמן להתחיל להתאושש. בימים האחרונים, לאחר שביקר אותה חבר מהגן, חל שיפור מאד רציני. היא הולכת הרבה ואפילו קופצת ורצה, יש לה מצב רוח מצוין, היא מאד עירנית, חזר לה התיאבון,היא שמחה לפגוש חברים וכו'.
התחלנו לעבד איתה את חוויות בית החולים והמחלה באמצעות הבובות בבית - יש לה ערכת רופא והיא מטפלת בהן והרבה מהתסכול והטראומה שהיא חוותה יוצאים שם. בעיקר יוצא עניין השליטה שהיא איבדה בבית החולים.
כרגע אנחנו תוהים לגבי כמה דברים:
1. עד כמה לדובב אותה להמשיך לעבד את מה שהיה בבית החולים?
2. האם לתת לה תחושה של גיבורה לאור כל הדברים שעברו עליה או לא.
3. היא אומרת כבר כמה פעמים שהיא לא אוהבת את הגן. היא גם אמרה פעם אחת שהיא לא רוצה לחזור אליו אבל עכשיו יש לזה תחושה אמיתית יותר. היא מדברת על חברים שהיא תשמח לראות לעומת כאלו שהיא לא מעוניינת לפגוש והיא אומרה שהיא אוהבת את הגננות אבל באופן עקבי היא אומרת שהיא לא אוהבת את הגן. איך כדאי להתייחס לזה?
4. עדין אנחנו לא בטוחים כמה זמן היא תשאר בבית - האם כדאי לבקר איתה מדי פעם בגן?
אשמח לשמוע את דעתך על נקודות אלו ובכלל.